Tag Archive | פטריות

לא טוב היות השמר לבדו

מחקר על האבולוציה של הרב-תאיות עורר הדים בבלוגים וברשתות החברתיות

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

שמרים חד-תאיים ו"פתיתי-שלג" רב תאיים

שמרים חד-תאיים (שמאל) ו"פתיתי-שלג" רב תאיים (ימין). צילום מתוך: Ratcliff, W.C. et al. PNAS 109, 1595-1600 ©2012.

ויליאם רטקליף (Ratcliff) מאוניברסיטת מיניסוטה ישב יום אחד במשרדו של המנחה שלו, מייקל טרביסנו (Travisano), והשניים תהו איזה ניסוי יוכלו לערוך שישפוך אור על אחת השאלות הגדולות של מדעי החיים. "החלטנו שמוצא החיים (המעבר מחומר דומם לצורת החיים הראשונה) זה מסובך מדי", אמר רטקליף לקרל זימר (Zimmer), סופר וכתב לענייני מדע של ה"ניו-יורק טיימס", "ואז חשבנו – חוץ ממוצא החיים, מה יהיה הכי מגניב?"
קראו עוד

מודעות פרסומת

אימוץ כפוי

טפילות חברתית אינה אלא הסתגלות אבולוציונית

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

השכנים אינם טובים בעיני.

איך אשב פה, אֵם לעשרים ארנבות,

עם קוקייה מפקירה הבנים?

כל בניה גדלו בקִנים זרים,

כולם עזובים, כולם מופקרים.

מה לקח ילמדו מכך ילדַי?

— הארנבת עולבת בקוקייה, מתוך "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, ספריית פועלים, 1959.

איור של קוקייה מצויצת

קוקייה מצויצת. מתוך ויקימדיה.

כשאנחנו חושבים על טפילים אנו חושבים לרוב על בעלי חיים קטנים, נבזיים, החיים על ובתוך גופם של בעלי חיים גדולים יותר וניזונים מהם. אך ישנה גם טפילות אחרת, שבה הטפילים לא מנצלים את גופם של הפונדקאים שלהם, אלא את מִנהגיהם החברתיים – ובכך מבטיחים לעצמם או לצאצאיהם מזון והגנה. טפילים חברתיים הם רמאים מומחים, והדוגמה המוכרת ביותר היא, כמובן, הקוקייה. כפי שמתלוננת הארנבת, רבים ממיני הקוקייה (אם כי לא כולם) אינם טורחים לבנות קן ולגדל את גוזליהם בעצמם, אלא מטילים את ביציהם בקִנים של ציפורים אחרות, וסומכים עליהן שיגדלו את הגוזל. בארץ נוהגות הקוקיות להגניב את ביציהן לקנים של עורבים אפורים. אבל הקוקיות, למרות היותן הטפילות החברתיות המפורסמות ביותר, בהחלט אינן היחידות. מינים שונים של בעלי כנף, ובהם האינדיקטור (אוֹבִיל, Indicator), ציפור הבקר (cowbird ,Molothrus) ואפילו מין של ברווז, ראויים אף הם לנזיפתה של הארנבת. וכמו שנראה בהמשך, המנהג הזה אינו מוגבל לציפורים בלבד.
קראו עוד

מי נתן לכנימה את צבעה?

כנימות עלה מייצרות פיגמנטים בעזרת גנים של פטרייה

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

כנימות אפון (Acyrthosiphon pisum) על אפונה

כנימות אפון (Acyrthosiphon pisum) על אפונה. צילום: PLOS Biology cover, February 2010. Shipher Wu (photograph) and Gee-way Lin (aphid provision), National Taiwan University.

כנימת האפון, Acyrthosiphon pisum, חרק קטן הניזון מנוזל השיפה של צמחים, עשויה להיות ירוקה או אדומה. מידע זה כשלעצמו אולי אינו נשמע מרתק במיוחד, אם כי לכנימות עצמן הוא חשוב למדי (חיפושיות משה רבנו נוהגות לצוד את הכנימות האדומות בתדירות גבוהה יותר, ואילו צרעות טפיליות מעדיפות את הירוקות דווקא). מה שמעניין יותר הוא – מה נותן לכנימות השונות את צבען?
קראו עוד

טורפים נסתרים

צמחים טורפים לוכדים בעלי חיים כדי לנצל את החנקן בגופם. מחקר חדש מראה כי גם צמחים "רגילים" מסוגלים להרוג ולעכל חרקים בעזרת פטרייה השותפה לצייד

נעם לויתן | גליליאו

Metarhizium anisopliae fungus, capable of killing more than 200 insect species including cockroaches (pictured) (Photo credit: Wikipedia)

מקק שהותקף על ידי הפטרייה. מתוך ויקיפדיה.

צמחים, כמו כל האורגניזמים המוכּרים לנו, זקוקים לתרכובות חנקן כדי לגדול. הגז חנקן אמנם נפוץ מאוד באטמוספרה, ומהווה 78% מנפחה, אבל הצמחים אינם מסוגלים לקלוט אותו ("לקבע חנקן") ישירות מהאוויר. הם קולטים תרכובות חנקן מהקרקע, אך גם זאת רק בזכות חיידקים קושרי חנקן החיים בקרקע או בסימביוזה בתוך שורשי צמחים מסויימים, שמקבעים את החנקן שבאוויר והופכים אותו לתרכובות זמינות לצמחים (חנקה או אמוניה). נוסף על כך, פטריות וחיידקים מפרקים חומרים אורגניים בקרקע, כגון צמחים ובעלי חיים מתים, והופכים אותם חזרה לתרכובות זמינות וכן לחנקן חופשי החוזר לאטמוספרה.

צמחים טורפים, כמו הכדנית או הנאדיד, הגדלים במקומות דלים בחנקן, מצאו דרך אחרת להשיג חנקן: הם לוכדים בעלי חיים (או את גלליהם), מעכלים אותם, ומנצלים את החנקן מגופם. סקוט ביהי (Behie) ועמיתיו מאוניברסיטת בּרוֹק בקנדה, גילו, במחקר שפורסם לאחרונה בכתב-העת המדעי Science, כי גם צמחים "רגילים" מסוגלים להרוג ולעכל חרקים. אך בעוד צמחים טורפים עושים זאת באמצעות מלכודות בולטות לעין, צמחים אחרים צדים בסתר, בעזרת פטרייה השותפה להרג.
קראו עוד

%d בלוגרים אהבו את זה: