ארכיון תגים | דגים

צעדים ראשונים

גידול דגים מחוץ למים גרם לשינויים ששיפרו את יכולת ההליכה שלהם – ושפך אור על המעבר האבולוציוני מהים ליבשה

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

רב סנפיר סנגלי שוחה

רב סנפיר סנגלי (Polypterus senegalus) שוחה. צילום: Antoine Morin.

אם תתבקשו לדמיין דג ולמנות את התכונות שלו, ככל הנראה הליכה היא לא התכונה הראשונה (או העשירית) שתמנו. למרות זאת, אנחנו והחולייתנים האחרים החיים ביבשה חבים את קיומנו לדגים בעלי יכולת הליכה. הדגים שיכלו להלך באמצעות סנפיריהם על הקרקעית, ואולי אף עלו לזמן קצר ליבשה, היו אלו שמהם התפצלה לבסוף שושלת הדגים שהתפתחה לחולייתנים בעלי הגפיים – הטטרפודים (Tetrapods, "בעלי ארבע רגליים").
קראו עוד

עין הדג

צאצאי הכלאה של דגים עיוורים יכולים לשוב ולראות

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

דג מערות עיוור ושני דגים קרובים, החיים בסביבה מוארת ולא איבדו את ראייתם

דג מערות עיוור ושני דגים קרובים, החיים בסביבה מוארת ולא איבדו את ראייתם. תצלום: Richard Borowsky, via BioMed Central Ltd.

עיניהן של חיות המתגוררות בעומק מערות חשוכות הן מיותרות, ואכן, במהלך האבולוציה התנוונו עיניהם של מרבית בעלי-החיים האלה. אחד מבעלי-חיים אלו הוא מין של דג מערות עיוור, הקרוי Astyanax mexicanus, הנמצא במערות גיר מבודדות בצפון-מזרח מקסיקו. כיום קראו עוד

אימוץ כפוי

טפילות חברתית אינה אלא הסתגלות אבולוציונית

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

השכנים אינם טובים בעיני.

איך אשב פה, אֵם לעשרים ארנבות,

עם קוקייה מפקירה הבנים?

כל בניה גדלו בקִנים זרים,

כולם עזובים, כולם מופקרים.

מה לקח ילמדו מכך ילדַי?

— הארנבת עולבת בקוקייה, מתוך "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, ספריית פועלים, 1959.

איור של קוקייה מצויצת

קוקייה מצויצת. מתוך ויקימדיה.

כשאנחנו חושבים על טפילים אנו חושבים לרוב על בעלי חיים קטנים, נבזיים, החיים על ובתוך גופם של בעלי חיים גדולים יותר וניזונים מהם. אך ישנה גם טפילות אחרת, שבה הטפילים לא מנצלים את גופם של הפונדקאים שלהם, אלא את מִנהגיהם החברתיים – ובכך מבטיחים לעצמם או לצאצאיהם מזון והגנה. טפילים חברתיים הם רמאים מומחים, והדוגמה המוכרת ביותר היא, כמובן, הקוקייה. כפי שמתלוננת הארנבת, רבים ממיני הקוקייה (אם כי לא כולם) אינם טורחים לבנות קן ולגדל את גוזליהם בעצמם, אלא מטילים את ביציהם בקִנים של ציפורים אחרות, וסומכים עליהן שיגדלו את הגוזל. בארץ נוהגות הקוקיות להגניב את ביציהן לקנים של עורבים אפורים. אבל הקוקיות, למרות היותן הטפילות החברתיות המפורסמות ביותר, בהחלט אינן היחידות. מינים שונים של בעלי כנף, ובהם האינדיקטור (אוֹבִיל, Indicator), ציפור הבקר (cowbird ,Molothrus) ואפילו מין של ברווז, ראויים אף הם לנזיפתה של הארנבת. וכמו שנראה בהמשך, המנהג הזה אינו מוגבל לציפורים בלבד.
קראו עוד

כריש חברתי

כרישים לימוניים צעירים לומדים זה מזה

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

כריש לימוני.

כריש לימוני. צילום: Albert kok, CC-BY-SA.

אחת האמרות המפורסמות המיוחסות לאייזק ניוטון היא "אם ראיתי למרחוק, הרי זה משום שעמדתי על כתפי ענקים". ואם את זה אמר ניוטון, שהיה לא רק גאון אלא גם ידוע כאדם קשה, שמעולם לא התנדב לתת קרדיט לאחרים, מה נגיד אנחנו? בבירור, כמעט את כל מה שאנחנו יודעים למדנו מאחרים. ולא רק אנחנו: זה מכבר ידוע שבני האדם אינם היחידים שלומדים זה מזה. ממחקרים רבים התברר כי למידה חברתית קיימת בשוּרה של בעלי חיים, ולא רק פרימטים ובכלל יונקים, אלא גם עופות, דגים ואפילו חרקים. במחקר שפורסם במגזין המדעי Animal Cognition התבררה בפעם הראשונה למידה חברתית בסוג של חולייתנים שנחשבים כ"פרימטיביים" – דגי סחוס, וליתר דיוק, כרישים לימוניים.
קראו עוד

ניווט בשביל הזהב

דגיגים שוחים אל הצל בעזרת חוכמת ההמונים

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

כמה פולי שעועית יש בצנצנת?

האם תוכלו להעריך כמה פולי שעועית יש בצנצנת? אתם מוזמנים לענות כאן. צילום וספירת פולי שעועית: נעה לכמן-סנש.

הסתכלו על פולי השעועית שבתמונה. האם תוכלו להעריך כמה פולים יש בצנצנת? (אתם מוזמנים למלא את הערכתכם כאן). לא משנה מה המספר שתנחשו, יש סיכוי טוב שהוא יהיה נמוך או גבוה באופן משמעותי מהמספר הנכון. בני אדם פשוט אינם מוצלחים באופן מיוחד בהערכות כאלו. בעצם, זה לא מדויק: כל בן אדם בנפרד אינו מוצלח בכך במיוחד. אך מחקרים הראו שככל שמספר האנשים הנותנים הערכות עולה, הממוצע של כל ההערכות האלו מתקרב יותר ויותר למספר האמיתי! רוב האנשים טועים, נכון, אך הם טועים בכיוונים שונים (חלקם מנחשים נמוך מדי וחלקם גבוה מדי) וכך מתקזזות הטעויות. תופעה זו נקראת "חוכמת ההמון" (Crowd wisdom), והיא ידועה כבר מתחילת המאה הקודמת. מתברר שהיא קיימת לא רק אצל בני אדם. ממאמר שפורסם במגזין Science עולה שאצל להקות דגים נרשמה תופעה דומה, אם כי ככל הנראה מסיבה אחרת.
קראו עוד

ים של טפילים

טפילים החיים בנהרות העולם ובמעמקי הים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

לפני כחמש שנים המתינה לסועד לונדוני הפתעה גרועה בהרבה מזבוב במרק. בפיו של הדג שאותו הזמין, דג הפָּרִידה (דג ממשפחת הלוּטיאניים, Lutjanidae), היה סרטן טפילי קטן במקום לשון. הסרטן הטפיל כיכב שוב בחדשות העולם וכן בתוכנית החדשות ההיתולית "קולבר ריפור" לאחר שדייג בריטי, שדג ליד איי מינקווירס הסמוכים לאי ג'רזי, העלה ברשתו דג שלשונו הוחלפה על-ידי הטפיל.

אם הסרטון לא מוצג – לחצו כאן.

הסרטן הטפילי הוא רק אחד מבין הטפילים הרבים המתגוררים במים, קראו עוד

מצטער, גברתי, הביצים שלך לא חשובות מספיק

הזכרים של דגי האבובון נכנסים להיריון, ויכולים להחליט עד כמה שווה להם להשקיע בעוברים

יונת אשחר ונעם לויתן | גלילאו

אבובון

אבובון. צילום: Kevin Bryant, CC-BY-NC-SA.

לא נעים להודות, אך עולם החי הוא שוביניסטי למדי. ברוב המוחלט של בעלי החיים, אם ההורים דואגים באופן כלשהו לצאצאיהם – ולא פשוט מטילים את ביציהם ומסתלקים – הרי שמלאכת הטיפול נופלת קודם כל על האֵם. נכון, ישנם מינים שבהם הזכרים הם הורים מסורים – במינים רבים של ציפורים האבות שומרים על הקן ומאכילים את הגוזלים, ויש גם יונקים שנוהגים כך. אך כמעט תמיד מדובר בשיתוף פעולה: האב והאם מגדלים יחדיו את צאצאיהם. מינים שבהם האב הוא ההורה המטפל היחיד נדירים מאוד, אך קיימים. המקרה המפורסם ביותר, ובוודאי הקיצוני ביותר, הוא זה של סוסוני הים וקרוביהם: סוסוני האצה והאבובונים. במינים אלו, הנקבה מטילה את ביציה לתוך שק עור מיוחד על גופו של הזכר, ושם הן קראו עוד