ארכיון | קצרצרים RSS for this section

קצרצרים: טוב מראה עיניים

גיל הבגרות המינית של דגי סֵיפָן מושפע מהופעתם של זכרים בקבוצה

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

זכר סייפן "חתיך"

זכר סייפן "חתיך". צילום: © Dr. Craig Walling, University of Exeter.

קבוצת מדענים מאוניברסיטאות אקסטר וגלאזגו גילו כי גיל הבגרות המינית של דגי סֵיפָן מצוי (Xiphophorus hellerii) מושפע ממראם החיצוני של זכרים בוגרים בקבוצה. דגי סייפן הם דגי נוי טרופיים פופולריים, שמוצאם במרכז אמריקה. לזכרי סייפן בוגרים יש תוספת מוארכת, דמוית חרב סַיִף, בחלקו התחתון של סנפיר הזנב. תוספת זו היא מקור שמם בעברית (וגם באנגלית: Swordtail – זנב-חרב). העיטור דמוי החרב גורם לזכרים להיראות גדולים ומושכים יותר בעיני הנקבות.

במחקר, שפרסמו קרייג וולינג (Walling) ועמיתיו במגזין Biology Letters של החברה המלכותית, מתואר כי נקבות סייפן שראו זכרים בעלי "חרבות" מרשימות הגיעו לבגרות מינית עד ארבע חודשים מוקדם יותר מנקבות שלא ראו זכרים כאלה. בניגוד לנקבות, זכרים צעירים שראו זכרים בוגרים בעלי "חרבות" ארוכות התבגרו מאוחר יותר מאלה שראו זכרים בעלי עיטורים פחות מרשימים. השינוי בעיתוי הבגרות המינית לפי איכות הזכרים בסביבה מאפשר לנקבות להבטיח כי ימצאו בני זוג מוצלחים, ולזכרים – לעכב את התבגרותם לזמן שבו לא יאלצו להתחרות בזכרים מושכים יותר.

מחקרים קודמים הראו כי במינים רבים, ובהם כמה יונקים, הסביבה החברתית מסוגלת להשפיע על גיל הבגרות המינית באמצעות אותות כימיים מפרטים אחרים בסביבה. כדי למנוע השפעה כזו החזיקו וולינג ועמיתיו בדגים הבוגרים והצעירים במכלים נפרדים, כך שיכלו לראות אלה את אלה, אך לא להעביר חומרים או להשתמש בחושים אחרים מלבד חוש הראיה כדי להגיב זה על נוכחותו של זה. למרות ההפרדה, נמצא הבדל גדול בגיל הבגרות המינית של סייפנים צעירים בנוכחות זכרים בוגרים בעלי חרבות ארוכות ובהיעדר זכרים כאלה, ומכך הסיקו החוקרים כי אותות חזותיים בלבד מספיקים כדי לשנות את קצב ההתפתחות המינית ולאפשר בכך אסטרטגיית רבייה מוצלחת.
קראו עוד

קצרצרים: הנחש ועץ הדעת

עכסן

עכסן. צילום: Tom Spinker, CC-BY-NC-ND.

בני אדם ופרימטים אחרים מומחים בזיהוי נחשים, כל צורה או תנועה נחשית בשדה הראיה שלנו גורמת לנו לזנק בדריכות. יתכן כי יכולת זיהוי זו התפתחה במהלך האבולוציה של הפרימטים. נחשים צדו את הפרימטים ואת אבותיהם, והרגו אותם בחניקה ועם התפתחות הארס – גם בהכשה. לכן, סיכוייו של פרימט בעל ראיה טובה, המסוגל לזהות נחשים במהירות, לשרוד ולהעמיד צאצאים היו גבוהים משל פרימט פחות דרוך. וכך, על פי לין איזבל (Isbell) מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס, הברירה הטבעית הובילה לפרימטים שנוטים לפחד מנחשים ושהמוח שלהם מזהה את נוכחות הזוחלים בקלות.

מחקר של איזבל ועמיתיה, שהתפרסם לאחרונה ב-PNAS, מספק עדויות תומכות להשערה שלה. החוקרים שתלו אלקטרודות בנוירונים (תאי עצב) של קופי מקוק יפני (Macaca fuscata) באזור הכּר (Pulvinar) בתלמוס, אזור הקשור לניתוח מידע המועבר מהעיניים והפניית תשומת לב למראות מאיימים. אזור זה גדול במיוחד אצל פרימטים, לעומת חיות אחרות. איזבל ועמיתיה הראו לקופים, שגדלו בשבי ולכן ככל הנראה לא ראו נחש מימיהם, תמונות של נחשים, של קופים עם הבעות פנים מאיימות, של ידיים ושל צורות גיאומטריות ומדדו את תגובת הנוירונים. התגובה החזקה והמהירה ביותר, ובמספר רב יותר של נוירונים נמדדה כשקופי המקוק ראו תמונות של נחשים.

על פי החוקרים זיהוי אזור מוחי המתמחה בנחשים מאשש את ההשערה כי נחשים השפיעו על האבולוציה של הפרימטים בכלל, ושל מוח הפרימטים בפרט. אך חוקרים אחרים מזהירים כי עוד מוקדם לקפוץ למסקנות. ניסוי יחיד בקופי מקוק לא מספיק כדי להסיק מסקנות על פרימטים אחרים ובטח לא על אבותינו הקדומים. כמו כן יתכן כי האזור שהתגלה אחראי על תגובת פחד כללית – אחרי הכל בני אדם מגיבים במהירות זהה לסכנה מנחש, מאקדח או ממכונית נוסעת ואין ספק שהתגובה לשניים האחרים לא הופיעה בזכות ברירה טבעית.
קראו עוד

קצרצרים: אצות מן השמיים

לוויין איכות הסביבה אנוויסאט הצליח לזהות אצות מן החלל

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

סוכנות החלל האירופית (ESA) דיווחה ביוני 2007 כי לוויין איכות הסביבה שלה, אנוויסאט (Envisat), הצליח לזהות לראשונה אצת סרגסון (Sargassum) מהחלל.

אצת סרגסון כפי שזוהתה על ידי MERIS

ייצוג אצת סרגסון בחלקו המערבי של מפרץ מקסיקו על-ידי MERIS. צילום: ESA

אצות מסוג סרגסון מוכרות מהסיפורים הימיים על ספינות הנתקעות בתוך סבך צף וצפוף של אצות חומיות. אצות צפות אלו מהוות – יחד עם פיטופלנקטון ואצות אחרות המרחפות במים – את היצרנים הראשוניים של הים, הקולטים פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה בפוטוסינתזה וממירים אותו לפחמן אורגני. מאחר שכחצי מכמות הפחמן הדו-חמצני הנפלט לאטמוספרה נקלט באוקיינוסים, יש לאצות אלה השפעה גדולה על האקלים, וצבירת ידע נוסף על תהליך הקליטה תאפשר חיזוי מדויק יותר של שינויים אקלימיים.

ג'ים גאוור (Gower) וסטפני קינג (King) מהמכון הקנדי למדעי האוקיינוס וצ'ואמין יו (Hu) מאוניברסיטת דרום פלורידה הצליחו לזהות, באמצעות ספקטרומטר מדמה ברזולוציה בינונית (MERIS) של הלוויין אנוויסאט, רצועות של סרגסון שצפו לאורך שטחים נכבדים בחלקו המערבי של מפרץ מקסיקו במהלך קיץ 2005 [PDF]. תצפית זו, תמונת הלוויין הראשונה של אצת סרגסון, מראה כי בעונת הקיץ האצה מייצגת חלק ניכר מהייצור הראשוני הימי במפרץ.
קראו עוד

קצרצרים: מבטים מצטלבים, גם כשמדובר במפלצות

ג'וליאן לוי (Levy) היה בן 12 לפני שנתיים כשאביו, אלן קינגסטון (Kingstone) מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, שיתף אותו בבעיה. בעלי חיים רבים, כולל כלבים, דולפינים, קופים ובני אדם נוטים לעקוב אחר המבט של חיות אחרות, אך לא ידוע כיצד הם עושים זאת. השערה אחת היא כי לבני אדם ופרימטים אחרים יש נטיה להתמקד בעיניים ואכן קיים במוח אזור מיוחד המתמחה בכך. אפשרות נוספת היא שהם פשוט נוטים להתמקד במרכז הפנים, היכן שבמקרה נמצאות גם העיניים ואכן קיים במוח גם איזור שתפקידו לזהות ולהתמקד בפנים.

אך כיצד אפשר לבדוק איזו משתי ההשערות נכונה? הרי אין בנמצא יצורים בעלי עיניים ברורות שלא נמצאות בראשם. ג'וליאן הציע מיד פתרון קסם – להשתמש ביצורים מספר המפלצות של משחק התפקידים מבוכים ודרקונים (D&D). הוא הציג ל-22 מתנדבים 36 תמונות של יצורים דמויי אנוש (בני אדם, אורקים, קנטאורים וכו') ושל מפלצות (Beholder, Gibbering Mouther ועוד), שהעיניים שלהן ממוקמות באזורים מוזרים, ועקב אחר המבט של המתנדבים באמצעות מצלמה מיוחדת. מבטם של המתנדבים התמקד במרכז המסך ואז עלה למעלה, במקרה של יצורים דמויי אנוש, או זז לכיוונים שונים במפלצות – בהתאם למיקום בעיניים. כלומר, על פי המחקר בכל המקרים בני אדם מסתכלים על עיניים של יצורים ולא פשוט מתמקדים בפניהם.
קראו עוד

קצרצרים: עכביש קדום וטרפו לכודים בענבר

ענבר ובתוכו מאובנים של עכביש צעיר והטרף שלו, צרעה טפילית שנלכדה בקוריו, שנלכדו בשרף לפני 100 מיליוני שנים. צילום: Oregon Sate University.

ענבר ובתוכו מאובנים של עכביש צעיר והטרף שלו, צרעה טפילית שנתפסה בקוריו, שנלכדו בשרף לפני 100 מיליוני שנים. צילום: Oregon Sate University.

חוקרים גילו עִנְבָּר – שרף מאובן – ממיאנמר (בורמה) ובתוכו מאובני עכביש והצרעה שנתפסה ברשתו. העכביש הצעיר עט על טרפו, זכר צרעה טפילית מתת-משפחה (Scelioninae) התוקפת ביצי עכבישים, כששרף עץ דביק טפטף ולכד את שניהם. יחד איתם שמורים בפיסת הענבר מתקופת הקרטיקון התחתון (לפני 145-97 מיליוני שנים) 15 קורי עכביש שלמים – שבחלקם נלכדה הצרעה – ועכביש זכר בוגר. מאחר שרוב מיני העכבישים לא נוהגים לחלוק רשתות החוקרים משערים, במאמר שהתפרסם בכתב העת Historical Biology, כי זו העדות המוקדמת ביותר למין עכביש חברתי.

מאובן זה הוא היחיד שהתגלה עד כה של עכביש יחד עם הטרף שנלכד ברשתו.