ארכיון | קצרצרים RSS for this section

סלמון מהונדס גנטית נמכר בקנדה

סַלְמוֹן לָכִיס מהונדס גנטית וסלמון לכיס רגיל

סַלְמוֹן לָכִיס מהונדס גנטית (הגדול) וסלמון לכיס רגיל. צילום: © AquaBounty.

הסלמון המהונדס גנטית של חברת אקווה-באונטי, שכתבתי עליו כאן לפני שנתיים, נמכר בקנדה. לאחר 25 שנים של התמודדות עם עודף רגולציה מכרה החברה ללקוחות הקנדיים כ-4.5 טון (4,535 קילוגרם) של בשר הסלמון המושבח במחיר שוק: 5.30 דולר אמריקני לפאונד (0.45 קילוגרם). זה המקרה הראשון, ונקווה שלא האחרון, שבו בעל חיים מהונדס גנטית נמכר בשוק החופשי למאכל

למידע נוסף על דג הסלמון של חברת אקווה-באונטי קראו את הרשומה המקורית

מודעות פרסומת

קצרצרים: האם דוריטוס דליק? (ולמה)

השבוע הסתובב ברשת סרטון שהראה שדוריטוס דליק. יוצרי הסרטון בחרו לנסות להפחיד את הצופים מפני החטיף בטענה שמאחר שהוא דליק לא בריא לאכול אותו, כמו שלא בריא לאכול נפט או פלסטיק. בתגובה הצתתי דוריטוס בעצמי במכון דוידסון והכנתי סרטון תגובה:

בעקבות סרטון שרץ ברשת נעם לויתן מדגים שדוריטוס דליק ושזה לא נורא

העובדה שמאכל דליק לא אומרת שהוא מסוכן או לא בריא, אלא רק שיש בו אנרגיה. את האנרגיה שבמזון מודדים ביחידה הקרויה קלוריה. קלוריה אחת היא כמות האנרגיה הדרושה לחימום גרם מים במעלת צלזיוס אחת, בלחץ של אטמוספירה אחת. בהקשר של מזון המונח קלוריה מתייחס לקילוקלוריה (אלף קלוריות קטנות), או כמות האנרגיה הדרושה לחימום קילוגרם מים במעלת צלזיוס אחת. את הקלוריות שיש במזון אפשר למדוד על ידי שרפתו במיכל מוקף מים ומדידת העלייה בטמפרטורת המים.

עם זאת, כנראה כדאי לא להגזים באכילת חטיפים עתירי קלוריות בלי קשר להיותם דליקים.

קראו עוד

קצרצרים: לעורר ציור לחיים

ראיתי את קייל היל מדגים בטוויטר איך אפשר לגרום לדמות מצוירת לקום לתחייה. לא התאפקתי ולמחרת ניסיתי לעשות זאת בעצמי במכון דוידסון:

נא לנסות בבית ולדווח 🙂

אם תרצו לבצע את הניסוי בעצמכם כל מה שתצטרכו זה משטח למינציה (או משטח מנוילן או שמרדף), טוש ללוח מחיק ומי ברז.

הדמויות המצוירות שהצלחתי להנפיש צוירו בטושים מחיקים כהים יחסית מסוג bold color dry erase.
קראו עוד

קצרצרים: עכביש על שם דמות מהארי פוטר

העכביש Eriovixia gryffindori הדומה למצנפת המיון מסדרת הארי פוטר

צורתו של העכביש Eriovixia gryffindori דומה לשל מצנפת המיון מספרי הארי פוטר. צילום מתוך: © Ahmed, J. et al. Indian Journal of Arachnology. 5, 24-27 (2016).

מין חדש של עכביש חקיין המתחזה לעלה, שהתגלה במדינת קרנאטקה שבדרום הודו, קיבל את שמו ממצנפת המיון שבספרי הארי פוטר

חוקרים מהודו העניקו את השם Eriovixia gryffindori לעכביש שגילו, מאחר שצורתו מזכירה את מצנפת המיון מסדרת הארי פוטר. בספרים המצנפת, שהייתה שייכת במקור לגודריק גריפינדור, ממיינת את תלמידי בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות לבתים שונים.

בחלק האטימולוגיה במאמר המדעי, שבו מסבירים על השם הנבחר, החוקרים לא הצליחו להסתיר עד כמה הם גיקים (תרגום חופשי):

שמו של העכביש בעל הצורה הייחודית נגזר משמו של החפץ הקסום הנפלא והתבוני, מצנפת המיון, שהיה בבעלותו של הקוסם (הדמיוני) מימי הביניים, גודריק גריפינדור, אחד מארבעת מייסדי בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות ושמקורו בדמיונה רב העצמה של אשפית המילים היוצאת מן הכלל, גברת ג'יי קיי רולינג, וכפי שהוצג בסדרת הספרים האהובה שלה, שגיבורה הוא הקוסם-הנער האהוב על כולם הארי פוטר. זהו שיר הלל של המחברים לקסם שאבד ושנמצא, בניסיון למשוך את תשומת הלב לעולמם המרתק, אך שמתעלמים ממנו תכופות, של חסרי החוליות ולחייהם הסודיים.

הצורה והצבע של העכביש הקטן, שאורכו לא עולה על 7 מילימטרים, מאפשרים לו להסוות את עצמו כעלה יבש וכך לחמוק מטורפים.

אני, אגב, הייתי מצפה שעכביש יהיה חבר בסלית'רין ולא בגריפינדור.
קראו עוד

קצרצרים: זבובים בנפילה חופשית

זבוב רחף עף

זבוב רחף. צילום: André Karwath, CC-BY-SA.

זבובי רחף נופלים כנראה מסתמכים על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולא על היכולת לחוש בכוח המשיכה

בקופסה חשוכה תלוי זבוב. הוא מחובר לתקרת הקופסה באמצעות אלקטרומגנט האוחז בסיכה, שמודבקת לגב החזה של הזבוב. לפתע האלקטרומגנט מנותק מהמתח המפעיל אותו והזבוב נופל. במקום לנפנף בכנפיו ולעצור את הנפילה נראה כי הזבוב כלל לא מודע לכך שהוא נופל. עד שהוא קולט זאת ומתחיל לנסות לעוף כבר מאוחר מדי – הוא מתנגש בקרקעית הקופסה.

זבוב הרחף (Episyrphus balteatus) הזה הוא חלק מניסוי שערכו חוקרים מאוניברסיטת אקס-מרסיי ושתוצאותיו פורסמו ב-Journal of Experimental Biology. החוקרים לא הפילו זבובים (רק) להנאתם אלא כדי לבדוק אם יש להם, כמו לנו, חוש שיווי משקל המאפשר לחוש תאוצה ואת המיקום ביחס לכוח המשיכה.

זבובי רחף מסוגלים לרחף במקום ולעוף במהירות מרשימה הצדה ולאחור. פעלולים שכאלו דורשים תחושה טובה של מיקום הגוף באוויר וביחס לקרקע, ולכן דורשים לכאורה גם את היכולת לחוש בכוח המשיכה ובתאוצה.

כדי לבחון האם יש לזבובי רחף חוש כזה, הפילו החוקרים זבובים בתוך קופסאות שונות. בקופסאות חשוכות 70 אחוז מהזבובים הגיבו לאט מדי לנפילה, אם בכלל, והתנגשו בקרקעית; בקופסאות לבנות המוארות באור אחיד הזבובים הגיבו מהר יותר ורק 30 אחוז מהם התרסקו; ובקופסאות מוארות ומפוספסות – סימון המקל את ההתמצאות – רוב הזבובים הגיבו מהר ובזמן ורק 10 אחוז מהם התרסקו.

החוקרים סבורים כי תוצאות אלו מראות כנראה שלזבובים אין מערכת שיווי משקל פנימית (כמו שיש באוזן הפנימית של רוב היונקים) אלא שהם מסתמכים על תנועת האוויר ובעיקר על הראייה כדי לזהות את מיקומם ולהגיב בהתאם.

* הרשומה היא גרסה מורחבת של המבזק "זהירות, זבובים נופלים" שהתפרסם באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי.
קראו עוד

קצרצרים: זה אינו נחש

זה אינו נחש. זהו גולם חקיין שמתחזה לנחש

הפרפר Dynastor darius, ממשפחת הנימפיתיים (Nymphalidae), הוא פרפר גדול שנפוץ מגואטמלה שבמרכז אמריקה, דרך טרינידד ועד ברזיל שבאמריקה הדרומית. לגלמים של פרפר זה מגיע ציון 100 בהתחזות, מאחר שהם נראים כמו ראש של נחש ארסי.

חקיינות כזו, שבה חיה לא מסוכנת מתחזה לחיה רעילה או ארסית כאמצעי הגנה, קרויה חקיינות בייטסית או (חקיינות בייטסיאנית, Batesian mimicry), על שם חוקר הטבע האנגלי הנרי וולטר בייטס (Bates). זוהי צורת החקיינות הנפוצה ביותר בטבע ואפשר למצוא לה דוגמאות רבות, כגון זחלים שמתחזים לנחשים, פרפרים שמתחפשים לפרפרים אחרים, זבובים שמתחפשים לצרעות או נחשים שמחקים נחשים ארסיים. עם זאת, הגולם המתחזה בצורה כל כך משכנעת לראש נחש הוא הדוגמה המרשימה ביותר של חקיינות בייטסית.

כאשר זחלי הפרפר בעלי המראה המוזר – גופם גלילי ומוארך בצבע ירקרק וראשם קשיח, שעיר ובעל קרניים – מגיעים לשלב האחרון בהתפתחותם הם מחפשים מקום בו יוכלו להתגלם. הם מפסיקים לאכול ונצמדים עם חלקם האחורי לתחתית של עלה של צמח ממשפחת הברומליים, כגון אננס. גופם של הזחלים מתקצר ומשנה את צבעו לחום והם משילים את עורם בפעם האחרונה והופכים לגולם באורך של כ-4 סנטימטרים התלוי מהעלה.

הגולם, שצורתו ותנוחתו מזכירות ראש של נחש, נותר תלוי במשך 13 יום עד שמגיח ממנו הפרפר הבוגר. מאחר שהגולם מחובר לנקודה אחת ולא יכול לזוז עד שישלים את שינוי הצורה, ההגנה היחידה שלו מפני טורפים היא חיקוי הנחש המוצלח. אולם, עד כמה שמראה הגולם משכנע, ועשוי לגרום לטורף להסס או להיבהל לרגע, כיצד זה עוזר לגולם? הרי גלמים לא ידועים ביכולת התנועה שלהם – גולם לא יכול לנצל את הבלבול של הטורף שלו כדי לברוח.

מתברר כי לגולם יש טריק נוסף, שגורם לטורפים לברוח בבהלה. הגולם מסוגל לחוש בעולם החיצון, וכשמישהו מתקרב הוא זז בפראות מצד לצד בדומה לנחש מאיים.

לתמונות נוספות

קצרצרים: כיצד הזיקית משנה את צבעה

זיקית

זיקית. צילום: Florian Bruhin, CC-BY-NC-SA.

זיקיות משנות את צבע עורן לא על ידי פיגמנטים, אלא על ידי ארגון מחדש של גבישים זעירים שנמצאים בתאי עור מיוחדים.

שינוי סידור הגבישים משנה את הדרך בה הם שוברים את קרני האור הפוגעות בהם ואת הדרך בה הם מחזירים אותן וכך מתקבלים צבעים שונים. צבעים אלו קרויים צבעים מבניים, או צבעים פיזיקליים, מאחר שהם נובעים מתופעה פיזיקלית – שבירה, הפרדה, של האור לאורכי הגל השונים, לצבעים, המרכיבים אותו. בדומה לצבעים המתגלים כשאור השמש פוגע בבועת סבון, או עובר דרך מנסרה.

על פי מאמר שפורסם בכתב העת Nature Communication התאים המיוחדים מסודרים כשכבת עור והזיקית משנה את סידורם על ידי כיווץ או הרפיה של עורה. כשהזיקית לחוצה, למשל כשזכר פוגש זכר אחר, היא מכווצת את עורה, מה שגורם לגבישים דווקא להתרחק זה מזה ולהחזיר אורכי גל ארוכים בצבע צהוב, כתום או אדום. כשהזיקית רגועה, והעור שלה רפוי, הגבישים קרובים זה לזה ומחזירים אורכי גל קצרים, למשל בצבע כחול. מאחר שיש בעור הזיקית פיגמנטים בצבע צהוב הצבע שמתקבל מערבוב עם הגוון הכחול הוא ירוק – גוון שעוזר לזיקית הרגועה להסתתר בצמחיה.
קראו עוד

%d בלוגרים אהבו את זה: