שמידט התפרסם כשאיפשר לחרקים לעקוץ אותו כדי לחקור את ההגנות שלהם

נעם לויתן

ג'סטין שמידט, שהקריב את גופו למדע בעודו בחיים, נפטר. צילום: Justin Schmidt / John Hopkins University Press

האנטומולוג ו"מלך העקיצות" ג'סטין שמידט (Schmidt), היוצר של אינדקס העקיצות הכואבות של שמידט, מת בשבת לאחר מאבק במחלת הפרקינסון.

שמידט, חוקר מאוניברסיטת אריזונה, מפורסם בכך שהקריב את גופו למדע בעודו בחיים ונתן לדבורים, לצרעות ולנמלים (דבוראים) שונות לעקוץ אותו, כדי להבין טוב יותר את התפתחות מנגנוני ההגנה שלהן.

הוא דירג את חוויותיו ויצר מדד כאב שנודע בשם "מדד שמידט לכאב מעקיצות", ונע בין 0 ל-4: דירוג 0 לעקיצה שלא מסוגלת לחדור עור של אדם, 2 לרמת כאב בינונית ומוכרת כמו של דבורת הדבש, ו-4 לכאב המייסר והמשתק של עקיצות נמלת הקליע, הצרעה הלוחמת, וצרעות "נץ הטרנטולה".

דירוגי הכאב לוו בתיאורים ציוריים. העקיצה של נמלת הקציר האמריקנית (Pogonomyrmex badius), שדירוגה 3, גורמת לכאב שדומה לתחושה שמישהו מבריג בורג לתוך העור, או קורע שרירים וגידים. לעומת זאת עקיצת "נץ הטרנטולה" גורמת לכאב משתק המרגיש כמכת ברק ונמשך כשלוש דקות, ושמידט ממליץ לנעקצים פשוט לשכב על הקרקע בצרחות עד שהכאב יחלוף.

שמידט זכה ב-2015 בפרס איג נובל על מחקרו, ובעקבות כך נכתבו עליו כתבות רבות, הוא הוזמן לתוכניות אירוח, ואפילו הוזכר בסרט אנט-מן של מארוול ודיסני.

קראו עוד

מפות דו-ממדיות של ראש אדם. מתוך הספר Elements of map projection

כדור הארץ הוא כדור פחוס (ספרואיד) ולכן תלת-ממדי. מפות לעומת זאת הן דו-ממדיות. כדי ליצור מפה של כדור הארץ פותחו שיטות שונות ליצור היטל, מיפוי, שייצג גוף תלת-ממדי על משטח דו-ממדי. המחיר של פריסת כדור הארץ למשטח הוא ויתור על דיוק המפה והכנסת עיוותים שונים.

אחד ההיטלים הפופולריים הוא היטל מרקטור (Mercator), שמעוות שטחים ומרחקים כדי לקבל קווים ישרים ומקבילים הנוחים לתכנון נתיבי שייט. בהיטל מרקטור העיוות גדל ככל שמתרחקים מקו המשווה לעבר הקטבים, לכן אפריקה נראית כל כך קטנה במפות כאלו. גרינלנד נראית שווה בגודלה לאפריקה, בעוד במציאות אפריקה גדולה פי 14 ממנה.

האיור למעלה, מהספר "Elements of map projection" משנת 1921, מדגים מה קורה כשמשתמשים בשיטות היטל שונות לציור מפה דו-ממדית של ראש אנושי תלת-ממדי. כדי להראות את הבעיות הגלומות בשיטות אלה ציירו צדודית אדם כך שתהיה סימטרית בהיטל כדורי (למעלה משמאל) ואז הדגימו מה קורה לה בשלושה היטלים אחרים. היטל מרקטור מופיע באיור למטה מימין.

המחברים מדגישים שההדגמה לא מראה שהיטל כדורי עדיף על האחרים. הם יכלו לצייר את הצדודית כך שתהיה סימטרית ותראה טוב בכל אחד מההיטלים, למשל בהיטל מרקטור, אולם אז היא הייתה מתעוותת בשלושת ההיטלים הנותרים.
קראו עוד

קוואקה (Setonix brachyurus). צילום: Jin Xiang, CC-BY.

זו קוואקה, כשרודף אחריה טורף היא פולטת את הגור שלה מהכיס כדי שיטרף במקומה

נעם לויתן

הקוואקה (Quokka, Setonix brachyurus) היא חיית כיס ממשפחת הקנגוריים, קרובה של הקנגורו ושל החיה המפורסמת באות ו', הוולבי.
קראו עוד

נעם לויתן

גמל שלמה מהמין החדש Vespamantoida wherleyi. צילום: Gavin Svenson, Cleveland Museum of Natural History

ה"צרעה" בתמונה היא בכלל מין חדש למדע של גמל שלמה, שהוא אחד מהדברים המגניבים יותר שראיתי השנה. מין גמל שלמה המתחזה הזה התגלה לראשונה בשנת 2013 סמוך לנהר האמזונס בצפון פרו.

התחזות לנמלים, ולעיתים נדירות מאוד לצרעות ולדבורים, היא תופעה המוכרת בנימפות, השלב הצעיר, של גמלי שלמה מסוימים. לעומת זאת, גמלי שלמה בוגרים, כמו זה שבתמונה, שמחקים צרעות אינם ידועים. עד עתה רק מין אחד של גמלי שלמה (Nemotha metallica) נחשד כמתחזה לצרעות, בגלל שצבעיו הם שחור וצהוב.

מין גמל שלמה שהתגלה הוא היחיד בעל צבעי כתום ואדום בולטים ומבריקים, בשילוב צבע שחור. מבנה גופו גם כן מזכיר צרעות, וכך אף התנהגותו: הוא מתקדם בפרצי תנועה קצרים ומניע את מחושיו ואת בטנו בדומה לצרעות ממשפחת הצרעכבישיתיים או הצרעתניים.

החוקרים שגילו את גמל שלמה זה קבעו שהוא שייך לסוג חדש של גמלי שלמה, Vespamantoida – מהמילה Vespa, צרעה בלטינית, ומשם המשפחה אליה הוא שייך Mantoididae. הם העניקו לו את השם Vespamantoida wherleyi, לכבודו של ריק וורליי (Wherley), מתנדב ותיק במוזיאון הטבע של קליבלנד.

ככל הנראה גמל שלמה הזה מתחזה לצרעות כדי להטעות טורפים ולגרום להם לחשוב שהוא ארסי כמו צרעה. חקיינות כזו, שבה חיה לא ארסית או רעילה מתחזה לכזו כאמצעי הגנה, קרויה חקיינות בייטסית (חקיינות בייטסיאנית, Batesian mimicry), על שם חוקר הטבע האנגלי הנרי וולטר בייטס (Bates).

נעם לויתן | מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

קוצר חמוד עם מה שנראה כראש כלב. תמונה: Andreas Kay, CC-BY-NC-SA.

היצור בעל ראש הכלב שבתמונה נמצא ביערות הגשם של אקוודור. לא מדובר בעכביש, וגם לא בכלב מוטנטי,  אלא בקוֹצֵר (רגלביש) – פרוק רגליים ממחלקת העכבישניים. בניגוד לרוב העכבישים לקוצרים אין בלוטות ארס והם גם לא טווים משי.

הקוצר המתוק שבתמונה (Metagryne bicolumnata) מכונה באנגלית "קוצר ארנבוני" (Bunny harvestman), אף שברור לכל שהיה צריך לקבל כינוי כלבי או זאבי יותר. וכמו כל הקוצרים נראה שהוא מורכב בעיקר מרגליים.

לא ידוע עדיין מדוע הקוצר הכלבלבי החמדמד הזה נראה איך שהוא נראה. לא מדובר בפוטושופ או בחוקר טבע עם אקדח דבק חם ונצנצים, אלא אולי בעיניים מזויפות ובליטות דמויות קרניים או אוזניים שמפחידות טורפים וגורמות לקוצר להיראות גדול יותר. או אולי זו סתם דרך למשוך בני או בנות זוג – אין ספק שכשראיתי את התמונות ואת הסרטון רק רציתי להתקרב לשחק עם הקוצר וללטף אותו.

העיניים האמיתיות של הקוצר, אגב, נמצאות ב"אף" של הכלב.
קראו עוד

השבוע הסתובב ברשת סרטון שהראה שדוריטוס דליק. יוצרי הסרטון בחרו לנסות להפחיד את הצופים מפני החטיף בטענה שמאחר שהוא דליק לא בריא לאכול אותו, כמו שלא בריא לאכול נפט או פלסטיק. בתגובה הצתתי דוריטוס בעצמי במכון דוידסון והכנתי סרטון תגובה:

העובדה שמאכל דליק לא אומרת שהוא מסוכן או לא בריא, אלא רק שיש בו אנרגיה. את האנרגיה שבמזון מודדים ביחידה הקרויה קלוריה. קלוריה אחת היא כמות האנרגיה הדרושה לחימום גרם מים במעלת צלזיוס אחת, בלחץ של אטמוספירה אחת. בהקשר של מזון המונח קלוריה מתייחס לקילוקלוריה (אלף קלוריות קטנות), או כמות האנרגיה הדרושה לחימום קילוגרם מים במעלת צלזיוס אחת. את הקלוריות שיש במזון אפשר למדוד על ידי שרפתו במיכל מוקף מים ומדידת העלייה בטמפרטורת המים.

עם זאת, כנראה כדאי לא להגזים באכילת חטיפים עתירי קלוריות בלי קשר להיותם דליקים.

קראו עוד

ראיתי את קייל היל מדגים בטוויטר איך אפשר לגרום לדמות מצוירת לקום לתחייה. לא התאפקתי ולמחרת ניסיתי לעשות זאת בעצמי במכון דוידסון:

נא לנסות בבית ולדווח 🙂

אם תרצו לבצע את הניסוי בעצמכם כל מה שתצטרכו זה משטח למינציה (או משטח מנוילן או שמרדף), טוש ללוח מחיק ומי ברז.

הדמויות המצוירות שהצלחתי להנפיש צוירו בטושים מחיקים כהים יחסית מסוג bold color dry erase.
קראו עוד