ממשל טראמפ ביטל את האיסור על אפליית להט"ב במערכת הבריאות והגדיר מין כ"זכר או נקבה כמו בביולוגיה". אך בביולוגיה יש מצבי ביניים וההגדרות לא מוחלטות

נעם לויתן

את טרנסית, והזהות שלך שווה. צילום: נעם לויתן

אתמול, במהלך חודש הגאווה ובדיוק ביום השנה הרביעי לטבח בפּוּלְס (Pulse), מועדון של קהילת הלהט"ב באורלנדו, ביטל ממשל טראמפ את התקנות שמגנות על להט"ב, ובייחוד על טרנסג'נדרים, מפני אפליה במערכת הבריאות.
קראו עוד

לרגל יום המודעות לפינגווינים: ריאיון מאוקטובר 2018 על זוג פינגווינים זכרים בסידני, שמגדלים יחדיו גוזל שבקע מביצה שאימצו. השבוע נחשף המין של הגוזל – נקבה

נעם לויתן

סוון ומג'יק, שני פינגווינים זכרים באקווריום בסידני, מנהלים זוגיות כבר כמה חודשים ומאוקטובר 2018 הם הורים גאים לגוזל קטן, שאותו הם יאכילו עשר פעמים ביום במשך כמה שבועות. שני הזכרים התחילו להתקרב זה לזה לפני כמה חודשים, הם הסתובבו יחדיו ויצאו לשחייה משותפת. לקראת עונת החיזור הם גם הביאו זה לזה חלוקי אבן – המקבילה של טבעת – וכשהתחילה עונת החיזור בנו יחדיו קן מחלוקים. הקן שלהם הוא הגדול ביותר במושבה.

צוות המטפלים הביא לזוג הגאה ביצת דמה, כדי שיוכלו לדגור על משהו כמו הזוגות ההטרוסקסואלים סביבם. לאחר שהמטפלים ראו שהזוג דוגר על הביצה המזויפת במסירות רבה, הם הביאו להם ביצה אמיתית מזוג שהטיל שתי ביצים, ביצה שגם כך הייתה מתה ולא בוקעת. סוון ומג'יק דגרו על הביצה האמיתית וב-19 באוקטובר בקע ממנה גוזל בריא ושלם. כשלושה חודשים לאחר הבקיעה, כשהגוזל גדל והתחזק, עשו לו בדיקת DNA כדי לבדוק את מינו. עתה מתברר שהגוזל, סוונג'יק, הוא היא. סוון ומג'יק הם הורים גאים לנקבת פינגווין.

מקרה זה הוא לא התיאור הראשון של זוגיות פינגווינית גאה בגני חיות, וגם לא הזוגיות הראשונה שבה לזוג גאה בקעו צאצאים מאומצים.

קראו עוד

מאובני דגים מלפני מאות מיליוני שנים מראים כי הם היו בין הראשונים שקיימו יחסי מין מלאים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

רוב הדגים והדו-חיים הקיימים כיום מתרבים באופן שונה מהאופן שבו אנחנו וחולייתנים אחרים מתרבים. ניסיונות ההתרבות שלנו כוללים לשמחתנו הזדווגות, מאחר שההפריה אצלנו היא פנימית. כלומר, הביצית ותאי הזרע נפגשים ומתלכדים בתוך גוף הנקבה. לעומתנו רוב הדגים מתרבים בהפריה חיצונית – הנקבה מטילה תאי ביצה רבים למים והזכר מפריש מעליהם את זרעו. עם זאת על פי מחקר שפורסם במגזין Nature, אם נחזור מאות מיליוני שנים בזמן נגלה כי הפריה פנימית לאחר יחסי מין הכוללים חדירה, התפתחה כבר במחלקה של דגים קדומים הקרויים פְּלַקוֹדֶרמים.
קראו עוד

ללווייתנים עדיין יש עצמות אגן – בזכות הסקס

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

לבנתנים לבנים (בֶּלוּגוֹת) בזמן חיזור. צילום: Brian Gratwicke, CC-BY.

לפני כ-360 מיליון שנה טיפסו החולייתנים הראשונים מהים ליבשה, ומאז התפתחו לכל הדו-חיים, הזוחלים, היונקים והעופות שאנו מכירים כיום (ועוד רבים רבים שנכחדו). במשך הזמן הזה, היו לא מעט מינים שעשו את הדרך חזרה לחיים במים, באופן חלקי או מלא. אבל אף אחד מהם לא עבר מטמורפוזה מושלמת כמו הלווייתנאים – הדולפינים והלווייתנים. זנבם דומה חיצונית לזנב דג יותר מאשר לזה של הכלב, גפיהם הקדמיות נראות כסנפירים – רק בחינה מדוקדקת שלהם תגלה שהם יונקים, נושמים אוויר, בעלי טמפרטורת גוף קבועה, ומסתירים מתחת לעורם עדויות למוצאם מחיות יבשה.

כל חלק בגופם של הלווייתנאים עבר התאמה לחיים במים, אבל את השינוי הגדול ביותר עברו הגפיים האחוריות – הן פשוט נעלמו. ללא הצורך לתמוך במשקל הגוף על היבשה, רגלי הלווייתנאים הן מטרד יותר מאשר תועלת, ובמהלך האבולוציה הן הלכו וקטנו עד שלא נשאר מהן כמעט שריד. כמעט – אך לא לגמרי, שכן בגופם של הלווייתנאים עדיין אפשר למצוא שארית של משהו שהיה פעם עצמות אגן. אלו עצמות קטנות, כמעט חסרות צורה, שאינן מחוברות כלל לשאר השלד. במבט ראשון – ואפילו במבט שני – הן נראות כאיבר שיורי חסר כל תפקיד, שאריות מעברם היבשתי של הלווייתנאים, שבוודאי יעלמו גם הן ביום מן הימים (אם האנושות תאפשר להם לשרוד עד אז).

אם כך, מדוע דווקא עצמות אלו עדיין קיימות? ומדוע במינים שונים של דולפינים ולווייתנים הן שונות בגודל ובצורה?
קראו עוד

האם זכרי ציפור הסוכי משתמשים באשליה אופטית כדי להיראות גדולים ומרשימים יותר?

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

זכר סוכי בפתח סוכתו. צילום: sunphlo, CC-BY-NC-ND.

הסוּכּי היא ציפור שיר החיה באוסטרליה ובפפואה גיניאה החדשה. מצגי החיזור של זכרי הסוכי הם מהמרשימים ביותר בעולם החי. לא מדובר בציפורים גדולות או צבעוניות במיוחד, ואין להן ריקוד אופייני מלהיב או שירה מיוחדת. לא, כאשר זכר הסוכי מנסה להשיג לעצמו שידוך, הוא מסתמך על תכונה אחת לחלוטין: כישרון הבנייה והקישוט שלו. ציפורים אלו בונות מבנים מיוחדים שכל תכליתם היא להרשים את הנקבות. המבנים יכולים להיות בצורת סוכה (מכאן השם) או מעין שׂדֵרָה נטולת-גג, והם מסתיימים בחצר מקושטת, מרוצפת באבנים ובפריטים צבעוניים שונים, שבה הזכר מפגין את מצגי החיזור שלו. לכל אחד ממיני הסוכי מבנה המאפיין אותו, ונראה כי הנקבות מעדיפות להזדווג עם הזכרים שהקימו את המבנה המעוצב והמקושט ביותר.
קראו עוד

גיל הבגרות המינית של דגי סֵיפָן מושפע מהופעתם של זכרים בקבוצה

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

זכר סייפן "חתיך". צילום: © Dr. Craig Walling, University of Exeter.

קבוצת מדענים מאוניברסיטאות אקסטר וגלאזגו גילו כי גיל הבגרות המינית של דגי סֵיפָן מצוי (Xiphophorus hellerii) מושפע ממראם החיצוני של זכרים בוגרים בקבוצה. דגי סייפן הם דגי נוי טרופיים פופולריים, שמוצאם במרכז אמריקה. לזכרי סייפן בוגרים יש תוספת מוארכת, דמוית חרב סַיִף, בחלקו התחתון של סנפיר הזנב. תוספת זו היא מקור שמם בעברית (וגם באנגלית: Swordtail – זנב-חרב). העיטור דמוי החרב גורם לזכרים להיראות גדולים ומושכים יותר בעיני הנקבות.

במחקר, שפרסמו קרייג וולינג (Walling) ועמיתיו במגזין Biology Letters של החברה המלכותית, מתואר כי נקבות סייפן שראו זכרים בעלי "חרבות" מרשימות הגיעו לבגרות מינית עד ארבע חודשים מוקדם יותר מנקבות שלא ראו זכרים כאלה. בניגוד לנקבות, זכרים צעירים שראו זכרים בוגרים בעלי "חרבות" ארוכות התבגרו מאוחר יותר מאלה שראו זכרים בעלי עיטורים פחות מרשימים. השינוי בעיתוי הבגרות המינית לפי איכות הזכרים בסביבה מאפשר לנקבות להבטיח כי ימצאו בני זוג מוצלחים, ולזכרים – לעכב את התבגרותם לזמן שבו לא יאלצו להתחרות בזכרים מושכים יותר.

מחקרים קודמים הראו כי במינים רבים, ובהם כמה יונקים, הסביבה החברתית מסוגלת להשפיע על גיל הבגרות המינית באמצעות אותות כימיים מפרטים אחרים בסביבה. כדי למנוע השפעה כזו החזיקו וולינג ועמיתיו בדגים הבוגרים והצעירים במכלים נפרדים, כך שיכלו לראות אלה את אלה, אך לא להעביר חומרים או להשתמש בחושים אחרים מלבד חוש הראיה כדי להגיב זה על נוכחותו של זה. למרות ההפרדה, נמצא הבדל גדול בגיל הבגרות המינית של סייפנים צעירים בנוכחות זכרים בוגרים בעלי חרבות ארוכות ובהיעדר זכרים כאלה, ומכך הסיקו החוקרים כי אותות חזותיים בלבד מספיקים כדי לשנות את קצב ההתפתחות המינית ולאפשר בכך אסטרטגיית רבייה מוצלחת.
קראו עוד