ארכיון | כללי RSS for this section

מדוזה: המפלצת, הנחשים והפסלים החיים

נעם לויתן

פניה של מדוזה

פניה של מדוזה. איור: קרלוס שוואבה, 1895.

הרשומה הזו היא לא רשומה חדשה אלא הפניה לכתבה שלי שהתפרסמה במכון דוידסון לפני שבוע, בהאלווין.

בדוידסון ביקשו שאכתוב משהו שיתאים ליום שהפך לחג של מפלצות ואימה. המפלצות הקלאסיות והפופולרית לכתוב עליהן לליל כל הקדושים הן הזומבים, אבל רק לפני כמה חודשים כתבתי כתבה ענקית על זומבים וטפילים, במאי – "חודש המודעות לזומבים". הבאים ברשימת היצורים המתאימים להאלווין הם הערפדים, שהייתי בטוח שיהיו עליהם כתבות בכל מקום. במקום זאת בחרתי לכתוב לדוידסון על מדוזה המיתולוגית, הנערה שקוללה על ידי האלה אתנה והפכה למפלצת ששערותיה נחשים ארסיים חיים ושכל המביט ישירות בפניה יתאבן. הכתבה היא על המדע של פחד מנחשים ועל מחלה נדירה ונוראית שמאבנת אנשים.
קראו עוד

כיצד ואיך מייצר הוומבט גללים בצורת קוביות

נעם לויתן

וומבט מצוי

וומבט מצוי (Vombatus ursinus), תמונה ערוכה. צילום: JJ Harrison, CC-BY-SA.

ביום חמישי הוענק פרס איג נובל לשנת 2019. בתחום הפיזיקה זכתה בפרס ההיתולי קבוצת חוקרים בינלאומית שבדקה כיצד הוומבטים – יונקי כיס אוסטרליים – מפרישים גללים בצורת קוביות, כלומר איך וומבטים מחרבנים קוביות. לרגל הזכייה העתקתי לכאן גרסה מעודכנת קלות של פוסט שפרסמתי בפייסבוק לפני יותר משנה:

הוומבט, יונק כיס חמוד וחיה מפורסמת באות ו"ו, מעביר את ימיו במאורה, בעיקר בשינה. בלילות ובשעות הדמדומים הוא יוצא לחפש אוכל, צמחים שונים, ולפזר בשטח בין 80 ל-100 גללים יבשים. כחיה שמבלה את רוב זמנה בחשיכה ראייתו של הוומבט גרועה וגם חוש השמיעה שלו, אך הוא מפצה על כך בחוש ריח מפותח במיוחד. הריח משמש אותו גם לתקשורת, או יותר נכון גלליו ה… ריחניים.

קראו עוד

מצביעים ברגליים

בבונים מחליטים כקבוצה, באופן "דמוקרטי", לאן ללכת כל יום והיכן לחפש מזון

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

פנים של בבון זית

פנים של בבון זית (Papio anubis). צילום: Sajjad Sherally Fazel, CC-BY-SA.

קבוצת קופים בסוואנה האפריקאית מתעוררת ליום חדש. קצת פיהוקים, התמתחויות, אולי גניבה של עוד כמה שניות מתוקות של שינה, ואז צריך לקום, לעזוב את אזור השינה וללכת. לאן? אולי לחורשת עצי הפרי, שם בוודאי כבר יצאו כמה פירות חדשים מאז הביקור הקודם של הקבוצה. אולי לבור המים, לשתות ולהקל במקצת על החום. אולי לאזור אחר בשטח המחיה שלהם, שם יוכלו להשיג עשבים טעימים ולצוד חרקים. חלק גדול ממיני הקופים הם אוֹמְניבוֹרים – אוכלי כל – כך שבשבילם, כל אזור בשטח המחיה שלהם הוא סוג אחר של מזנון אכול-כפי-יכולתך.

אבל עם כל כך הרבה אפשרויות, איך הקבוצה מחליטה לאן ללכת? חישבו על הפעם האחרונה שבה יצאתם למסעדה עם חברים. גם בקבוצה קטנה, השאלה "לאיזו מסעדה ללכת" עשויה להוביל לדיון ארוך ומתיש. ולכם יש יתרון גדול של שימוש בשפה. איך מצליחים בעלי חיים, בעיקר כאלו החיים בקבוצות גדולות, להגיע להחלטה, למרות שאמצעי התקשורת מצומצמים בהרבה?
קראו עוד

מחקר: האירוויזיון משמח אנשים

דווקא כן הצעצוע שלך? השתתפות בתחרות האירוויזיון קשורה לעלייה ברמת האושר – בשביעות הרצון מהחיים – בארצות המשתתפות.

נעם לויתן | מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

בבית ספר לבריאות הציבור באימפריאל קולג' בלונדון חוקרים לרוב נושאים רציניים – את ההשפעות של מדיניות, גורמים סביבתיים ותנאים סוציו-אקונומיים על בריאותם של אנשים ועל סגנון חייהם ומצבם הנפשי. אך לא הפעם! לאחר שיחה מבודחת במסדרונות בית הספר החליטו החוקר בעל השם של נבל קומיקס, פיליפּוֹס פיליפּידיס (Filippidis), ועמיתיו לבדוק דווקא אם תחרות האירוויזיון משפיעה על אושר, שביעות רצון ורווחה במדינות המשתתפות. להפתעתם הם הצליחו למצוא קשר סטטיסטי כזה, ולכן הם רצו ופרסמו את ממצאיהם בכתב העת המדעי המקוון BMC Public Health.
קראו עוד

האיש שלא הביא את האיידס לארצות הברית

דייל קנדי-צרפתי הואשם כמי שהביא את האיידס לאמריקה, אף שלא הייתה כל עדות לכך. מחקרים מראים כי HIV, הנגיף הגורם לאיידס, הגיע לארצות הברית הרבה לפני כן, והדייל היה קורבן של צירוף נסיבות מצער

נעם לויתן | מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

בשנת 1987 ראה אור הספר "והתזמורת המשיכה לנגן" של העיתונאי האמריקאי רנדי שילטס (Shilts). שילטס, שימות בעצמו מסיבוכי איידס ב-1994, התיימר לסקור בספר את שנותיה הראשונות של מגפת האיידס בארצות הברית, מגפה שבתחילה נראה כי היא תוקפת וקוטלת בעיקר אנשים כמוהו – הומוסקסואלים – ועלו טענות כי בשל כך הממשל אינו ממהר לטפל בה ולנסות לבלום אותה. לטענת שילטס, הספר נועד לעורר תשומת לב למחדלי הממשל, ולהניע פעילות פוליטית לבלימת גל של אלימות הומופובית שהוא היה משוכנע שעומד להתפרץ בשל הטענה כי ההומוסקסואלים מפיצים את המחלה הקטלנית.

כמו כל עיתונאי טוב ידע שילטס כי הדרך הטובה ביותר לבנות סיפור מושך, היא לכתוב על גיבורים ונבלים. וכמו עיתונאי רע יצר שילטס את דמות הנבל במו ידיו.
קראו עוד

אחים לחשק: בווסטרוז וכאן אצלנו, מה מקור האיסור החברתי על גילוי עריות?

לכבוד העונה החדשה של "משחקי הכס", מה הסיכון הביולוגי בזוגיות בין אח ואחות? כיצד הטבע מונע את הסכנות האלה?

יונת אשחר | מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע

"במשך מאות שנים השיאו בני טארגריין אח לאחות… השושלת חייבת להישאר טהורה. דמם היה דם המלכים, הדם המוזהב של ואליריה העתיקה, דם הדרקון. דרקונים אינם מזדווגים עם חיות השדה, ובני טארגריין לא מערבבים את דמם עם זה של אנשים פחותים."

סרסיי וג'יימי לניסטר מהסדרה משחקי הכס

Photo: Game of Thrones poster. © Home Box Office Inc. [Fair Use]

גילוי עריות, במיוחד בין אח לאחות, הינו אחד המוטיבים החוזרים בספרי "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' מרטין ובסדרה "משחקי הכס" המבוססת עליהם. אך יחסים כאלו לא התרחשו רק בווסטרוז – מסורות כמו זו של בית טארגריין התקיימו גם אצל שושלות מלכים על כדור הארץ. אצל הפרעונים של מצרים העתיקה, למשל, נישואים בין אח לאחות נחשבו דבר מקובל ואפילו מתבקש. קליאופטרה, הפרעונית האחרונה, אמנם קיימה יחסים קרובים במיוחד עם יוליוס קיסר ועם מרקוס אנתוניוס, אך היא היתה נשואה דוקא לאחיה הקטן.

בצד השני של העולם, שליטי האינקה העדיפו גם הם להתחתן בתוך המשפחה. הקיסרים היפנים, לעומתם, חשבו שחתונה של אחים זה מוגזם במקצת, ומידת הקירבה הנכונה לנישואים היא של אחים למחצה. הסיבות למנהג זה היו לעיתים קרובות הרצון לשמר בתוך המשפחה את הכוח וההשפעה של השליטים, אך ההסברים כלפי חוץ היו דומים לאלו שאותם הכירה דאינריז – המשפחה השלטת היא בעלת דם מיוחד, אלוהי, ואל לו להתערבב עם דם של אנשים רגילים.
קראו עוד

נחשף המבנה של נגיף זיקה

מודל תלת-ממד של נגיף זיקה

מודל תלת-ממדי של נגיף זיקה. מקור: This Week in Virology.

הכדור הצבעוני היפה שבתמונה הוא מודל תלת-ממדי של פני השטח של נגיף זיקה

במחקר שפורסם בסוף מרץ 2016 בכתב העת המדעי Science, חשפו חוקרים מאוניברסיטת פורדו ומהמכונים האמריקאיים הלאומיים לבריאות (NIH) את המבנה של נגיף זיקה. בתמונה שלמעלה מוצג מודל תלת ממדי של פני השטח של הנגיף.
קראו עוד

%d בלוגרים אהבו את זה: