ארכיון | האויב שבפנים RSS for this section

לרצח בקעו

גוזל ציפור האוביל דואג לעצמו לתנאי מחיה אידאליים בקן הפונדקאי: הוא הורג את שכניו

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

קרסי המקור של גוזל אוביל.

קרסי המקור של גוזל אוביל. צילום מתוך: Biol. Lett. 8, 241-244 (2011), CC-BY.

במחילה באדמה גוזל קטן בוקע מביצתו אל תוך חושך מוחלט. הוא לא יודע זאת, אך הוא אינו הגוזל הראשון המאכלס את הקן התת-קרקעי: גוזל גדול יותר, שבקע זמן מה לפניו, מחכה לו באפלה. הגוזל הגדול הוא רוצח המצויד בשני קרסים אימתניים שבולטים ממקורו. כעבור דקות הוא נכנס לפעולה: בחסות האפלה הוא מתביית על הגוזל הקטן, ובתנועות הנראות לא אופייניות לגוזל קירח הנראה כה חסר ישע הוא תופס את קורבנו, פותח וסוגר את מקורו מטיל האימה על הגוף הקטן ומטלטל אותו.

את תרחיש האימה הזה צילמו, בצבעי השחור-לבן של מצלמת תת-אדום, קלייר ספוטיזווד (Spottiswoode) מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה וירוּן קוֹרפאר (Koorevar) מ-E.C.O. Logisch בהולנד. בסרטון נראה גוזל של שרקרק זעיר (Merops pusillus, גם "שרקרק קטן") המותקף על ידי אחיו החורג – גוזל של אוביל (Indicator indicator): קראו עוד

אימוץ כפוי

טפילות חברתית אינה אלא הסתגלות אבולוציונית

יונת אשחר ונעם לויתן | גליליאו

השכנים אינם טובים בעיני.

איך אשב פה, אֵם לעשרים ארנבות,

עם קוקייה מפקירה הבנים?

כל בניה גדלו בקִנים זרים,

כולם עזובים, כולם מופקרים.

מה לקח ילמדו מכך ילדַי?

— הארנבת עולבת בקוקייה, מתוך "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, ספריית פועלים, 1959.

איור של קוקייה מצויצת

קוקייה מצויצת. מתוך ויקימדיה.

כשאנחנו חושבים על טפילים אנו חושבים לרוב על בעלי חיים קטנים, נבזיים, החיים על ובתוך גופם של בעלי חיים גדולים יותר וניזונים מהם. אך ישנה גם טפילות אחרת, שבה הטפילים לא מנצלים את גופם של הפונדקאים שלהם, אלא את מִנהגיהם החברתיים – ובכך מבטיחים לעצמם או לצאצאיהם מזון והגנה. טפילים חברתיים הם רמאים מומחים, והדוגמה המוכרת ביותר היא, כמובן, הקוקייה. כפי שמתלוננת הארנבת, רבים ממיני הקוקייה (אם כי לא כולם) אינם טורחים לבנות קן ולגדל את גוזליהם בעצמם, אלא מטילים את ביציהם בקִנים של ציפורים אחרות, וסומכים עליהן שיגדלו את הגוזל. בארץ נוהגות הקוקיות להגניב את ביציהן לקנים של עורבים אפורים. אבל הקוקיות, למרות היותן הטפילות החברתיות המפורסמות ביותר, בהחלט אינן היחידות. מינים שונים של בעלי כנף, ובהם האינדיקטור (אוֹבִיל, Indicator), ציפור הבקר (cowbird ,Molothrus) ואפילו מין של ברווז, ראויים אף הם לנזיפתה של הארנבת. וכמו שנראה בהמשך, המנהג הזה אינו מוגבל לציפורים בלבד.
קראו עוד

ים של טפילים

טפילים החיים בנהרות העולם ובמעמקי הים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

לפני כחמש שנים המתינה לסועד לונדוני הפתעה גרועה בהרבה מזבוב במרק. בפיו של הדג שאותו הזמין, דג הפָּרִידה (דג ממשפחת הלוּטיאניים, Lutjanidae), היה סרטן טפילי קטן במקום לשון. הסרטן הטפיל כיכב שוב בחדשות העולם וכן בתוכנית החדשות ההיתולית "קולבר ריפור" לאחר שדייג בריטי, שדג ליד איי מינקווירס הסמוכים לאי ג'רזי, העלה ברשתו דג שלשונו הוחלפה על-ידי הטפיל.

אם הסרטון לא מוצג – לחצו כאן.

הסרטן הטפילי הוא רק אחד מבין הטפילים הרבים המתגוררים במים, קראו עוד

מי צריך סקס כשאפשר להתייבש?

על סקס, טפילים, מלכות אדומות ורוטיפרים מיובשים

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

מרוץ המלכה האדומה. איור: ג'ון טניאל, מתוך ספרו של לואיס קרול "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם".

מרוץ המלכה האדומה. איור: ג'ון טניאל, מתוך הספר "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם".

בשביל מה בעצם צריך סקס? הרוב המוחלט של מיני בעלי החיים מתרבים ברבייה זוויגית, למרות הבזבוז הכרוך בכך. וכנראה שיש לכך סיבה: על פי התיאוריות המקובלות, בעל חיים המתמיד ברבייה אל-זוויגית למשך זמן רב ייכחד לבסוף. בין היתר, ההכחדה צפויה מאחר שטפילים התוקפים את בעל החיים, אך מתרבים ברבייה זוויגית, יתפתחו אבולוציונית מהר יותר ממנו ויגרמו להכחדתו. מחקרים על התפתחות הרבייה הזוויגית נעשו בין השאר בחלזונות, שבהם אפשר למצוא מינים המתרבים ברבייה זוויגית לצד מינים דומים המתרבים בדרך אל-זוויגית, וברוטיפרים − חסרי חוליות מיקרוסקופיים החיים בסביבות של מים מתוקים. בניגוד לבעלי חיים אל-זוויגיים אחרים, הרוטיפרים, הנמנים עם מחלקת Bdelloidea, שרדו 80 מיליוני שנים אף שהם מתרבים ברבייה אל-זוויגית בלבד. ברשומה זו, השניה בסדרת רשומות העוסקת בטפילים, נבדוק מהם היתרונות והחסרונות של הרבייה האל-זוויגית. מדוע ויתרו מרבית האורגניזמים עליה? וכיצד הרוטיפרים שורדים ומשגשגים?

למה סקס? בגלל הטפילים

ביולוגים חוקרים כבר קרוב ל-40 שנים מדוע קיים סקס, מחקר שהחל כשהביולוג הבריטי ג'ון מיינרד סמית (Maynard Smith) הבהיר קראו עוד

האויב שבפנים: הנמלט

זחל טפילי נוטש את הפונדקאי שלו ונמלט בשעת סכנת מוות

נעם לויתן ויונת אשחר | גליליאו

חייה של כנימת עלה הבננה (Pentalonia nigronervosa) אינם קלים. כפי שמרמז שמה, הכנימה היא טפילה של צמחי בננה ומאחר שהיא מזיקה החקלאים מנסים להדבירה. אויבים טבעיים של הכנימה טורפים אותה, במקרה הרע מבחינתה, או משתמשים בה כבית גידול לצאצאיהם בעודה בחיים במקרה הנורא. אותם צאצאים, הגדלים כטפילים בתוך הכנימה, זוכים בהספקת מזון קבועה בעודם ניזונים מרקמותיה וכן בסביבה המסתירה אותם מאויביהם. אך גם הם עלולים להיפגע ואף למות כאשר הכנימה הפונדקאית נקלעת לסכנה ומותקפת על-ידי טורף.

זחל של הפרזיטואיד Endaphis לאחר שיצא מגופה של הפונדקאית שלו, כנימת הבננה.

זחל של הפרזיטואיד Endaphis לאחר שיצא מגופה של הפונדקאית שלו, כנימת הבננה. צילום: מתוך המאמר המקורי, courtesy of Frédéric Muratori

בעלי חיים רבים משנים את מיקומם כדי להתמודד עם סכנה ולשפר את סיכוייהם לשרוד. למשל, אדם הבוחר להיכנס לחדר מחומם כשמשתוללת סופת שלגים בחוץ או ציפורים הנודדות לארצות חמות ומשופעות במזון. שינוי מיקום שיכול להאריך פלאים את חיי בעל החיים הוא הימלטות מפני טורף. ואולם טפיל החי בתוך פונדקאי כלוא בגופו של זה, ולכן אינו יכול להימלט בעת סכנה.
קראו עוד

%d בלוגרים אהבו את זה: