גבות של נרקיסיסטים, סכינים מצואה ונשיקות צרפתיות: איג נובל 2020

הפרס המדעי הסאטירי הוענק השנה בין השאר לדונלד טראמפ ולמנהיגים כושלים אחרים, ולחוקרים שבדקו איך נשמע אליגטור ששאף הליום וששיכרו שלשולים עם וודקה

נעם לויתן

פתיחת טקס איג נובל 2020. מקור: צילומסך

ביום חמישי, ב-17 בספטמבר, הוענק לראשונה בפעם ה-30 פרס איג נובל הנכסף. ולראשונה לראשונה, בגלל מגפת COVID-19, במקום בהארוורד הטקס כולו התקיים אך ורק באופן מקוון ולכן, כמובן, כלל יותר חתולים מהצפוי. למרות האופי הוירטואלי של הטקס, גם השנה לא ויתרו על המסורת הוותיקה של השלכת מטוסי נייר במהלכו.

הפרס הסאטירי מוענק כל שנה מ-1991, ביוזמת מגזין המדע ההומוריסטי Annals of Improbable Research. הוא ניתן לחוקרים שתוצאות מחקריהם או המצאותיהם גורמות לאנשים לצחוק ואז לחשוב. הדמיון בין שם הפרס לפרס נובל אינו מקרי, אם כי לא כדאי להתבלבל ביניהם: שמו של הפרס ההיתולי הוא שילוב של השם נובל ושל המילה ignoble, שפירושה מביש או בזוי.

פרסי איג נובל מוענקים לזוכים על ידי זוכי פרס נובל אמיתי. השנה העניקו את הפרסים חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2007 אריק מסקין, חתן פרס נובל לרפואה לשנת 1993 ריצ'רד רוברטס, כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2018 פרנסס ארנולד, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2008 מרטין צ'לפי וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2010 אנדריי גיים. טקס איג נובל לא זר לגיים, שב-2000 זכה בפרס לפיזיקה, אם כי על הרחפה מגנטית של צפרדעים ולא על המחקר שזיכה אותו בנובל – פיתוח הגרפן. גם השנה, כמו ב-28 מתוך 29 השנים הקודמות שבהן נערך הטקס, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1990 ג'רום פרידמן לא העניק אף פרס.

הפרסים מוענקים בעשרה תחומים שונים, שמתעדכנים משנה לשנה, וחלקם חופפים את תחומי פרס נובל, אחיו הגדול והרציני של הפרס ההיתולי. השנה אפשר למצוא בין הזוכים המאושרים חוקרים שבדקו את יעילותם של סכינים העשויות מצואה קפואה של בני אדם, שבדקו איך נשמעים אליגטורים שנושמים הליום, או שהגדירו רשמית את התופעה שבה קולות לעיסה מעצבנים ביותר אנשים. לזוכים הוענק סכום עצום של עשרה טריליון דולר! חבל רק שמדובר בשטר דולר זימבבואי ישן וחסר ערך, ועוד מזויף! מאחר שנושא הטקס השנה היה "באגים", כלומר חרקים או תקלות מחשב או מחלות, הזוכים קיבלו גם קובץ PDF שאפשר להדפיס ולבנות ממנו קופסה בת שש פאות. על חמש פאות מופיעים סוגים שונים של "באגים": פרעוש, תיקן, באג מחשב, נורו-וירוס ("וירוס בטן") וחיפושית של פולקסווגן; על הפאה השישית מודפסות הוראות ההרכבה של הפרס.

יחסים בין אנשים

הגבות הן החלון לנפש הנרקיסיסטים. צילום: Giuliamar

בתחום הכלכלה ניתן הפרס לצוות חוקרים בינלאומי שבדק את הקשר בין אי שוויון כלכלי במדינות לבין הבדלים תרבותיים בתדירות הנשיקות הצרפתיות בהן. על פי סקר מקוון שנערך ב-13 מדינות משש יבשות שונות, נשיקות פה לפה חשובות בשלבים מאוחרים של קשר רומנטי – עם או בלי סקס – לעומת בתחילתו. במדינות עם אי שווין בהכנסות אנשים דיווחו שהם מנשקים את בני או בנות הזוג שלהם לעתים קרובות יותר מאשר אנשים ממדינות שוויוניות יותר. החוקרים סבורים שנשיקות פה לפה מחזקות את הקשר בין שני אנשים, במיוחד בקשר ארוך טווח, ולכן הן עוזרות לשמור עליו כשחיים בסביבה קשה, כגון בתנאי אי שוויון כלכלי.

חתני פרס איג נובל לניהול הם חמישה רוצחים שכירים מגואנגשי שבסין. הם לא יכלו להשתתף בטקס מאחר שכולם בכלא. אחד מהרוצחים קיבל תשלום לביצוע רצח, אך במקום לבצע אותו שמר לעצמו חצי מהתשלום, ושכר "קבלן משנה" שירצח בשבילו. הרוצח החדש גם כן לא ביצע את הרצח, ושכר בסכום מופחת רוצח נוסף, ששכר גם הוא רוצח, ש… בטח ניחשתם, לא ביצע את הרצח אלא שכר בזול רוצח חמישי. לבסוף אף אחד לא נרצח, אך כל הלא-רוצחים השכירים, ומזמין הרצח המקורי, נתפסו, נשפטו ונכלאו.

בפרס בפסיכולוגיה זכו מירנדה ג'קומין (Giacomin) וניקולס רול (Rule) שהראו בסדרה של ניסויים שאפשר לזהות נרקיסיסטים לפי הגבות שלהם. נרקיסיסטים הם לרוב מקסימים ומושכים, אך קשר איתם עלול להזיק. הם אנוכיים, יהירים, בעלי תחושת זכאות וחשיבות עצמית מוגזמת, שמעדיפים תשומת לב והערצה על פני קרבה ויחסים טובים – בעבודה או בחיים. ליכולת לזהות אותם במהרה ולהתרחק מהם יש יתרונות רבים, ואכן מחקרים הראו שאנשים מסוגלים להבחין בנרקיסיסטים במבט חטוף.

ג'קומין ורול גילו שהגבות הן החלון לנפש הנרקיסיסטים. הם צילמו את פניהם של סטודנטיות וסטודנטים (כן, כיכר השבת. למרות הסיפור שבניתם לא מדובר רק בנשים), ובחנו את מידת הנרקיסיזם שלהם באמצעות שאלון (NPI) שכלל הצהרות כגון "אם אשלוט בעולם הוא יהיה מקום טוב יותר", "אני אוהב/ת להשוויץ בגופי" או "קל לי לתמרן אנשים". החוקרים הציגו את תמונות הפנים וחלקי פנים לקבוצת סטודנטים אחרת, שהתבקשה לקבוע עד כמה המצולמים נרקיסיסטים. התברר שהסטודנטים זיהו את הנרקיסיסטים בקלות, אך רק בתמונות בהן ראו את גבות המצולמים. כשג'קומין ורול ערכו את התמונות והחליפו בין גבות נרקיסיסטים ללא-נרקיסיסטים, הנבדקים שבחנו את פניהם לא הצליחו לזהות את הנרקיסיסטים בקלות. מה מייחד את גבות נרקיסיסטים? נראה שהן יותר "מובחנות" – עבות וצפופות. רול הגיע לקבלת הפרס עם גבות ענק מנייר, לעומת זאת את הגבות של ג'קומין היה קשה לראות בגלל משקפיה. אולי היא מסתירה אותן כי מאז המחקר כולם מנסים לבהות בהן. בכל מקרה, כל אחד מהחוקרים טוען שהשני אינו נרקיסיסט.

קולות מרטיטים

איוון מקסימוב ואחת השותפות למחקר. מקור: scimex

הפרס בפיזיקה הוענק לאיוון מקסימוב (Maksymov) ולאנדריי פוטוצקי (Pototsky) מאוסטרליה, שהרטיטו על סאב וופר מינים שונים של שלשולים ("תולעי אדמה") שיכורים. כשמרטיטים בצורה דומה מים הנמצאים במיכל, מגלים שבתדר מסוים מופיעים בהם גלים עומדים, המכונים "גלי פאראדיי" על שם המדען הבריטי חסר ההשכלה הרשמית מייקל פאראדיי. צמד החוקרים הראה שתופעה זו מתרחשת גם בשלשולים מורטטים, שכמו חיות רבות הם בעצם מים כלואים במיכל. החוקרים נזהרו לא להרטיט את התולעים חזק מדי מאחר שכפי שכתבו במאמר רטט חזק גרם "לפליטה של נוזל דביק". לא נשמע מרטיט במיוחד. על פי מקסימוב הצמד בחר בשלשולים מאחר שהם זולים, לא דורשים אישור של וועדת אתיקה, תאי העצב שלהם דומים לאלו של יונקים וקל להרדים אותם באמצעות וודקה. הניסוי, אגב, התקיים בסככה בחצר של מקסימוב ולא במעבדה, בגלל הסגר שהוטל במדינת ויקטוריה בעקבות מגפת הקורונה.

מקסימוב ופוטוצקי סבורים שהתגלית שלהם תוכל לעזור בפיתוח רובוטים הזזים כמו תולעים, וכדרך חדשה ולא פולשנית לחקור את המוח ותאי עצב, ולהשפיע על אותות עצביים. נאום הזכייה של הצמד הסתיים, כמובן כי בכל זאת מדובר באינטרנט, בחתול רוטט.

פרס איג נובל באקוסטיקה הוענק לחמישה חוקרים מאוסטריה, משוודיה, מיפן, מארצות הברית ומשוויץ. הם גרמו לנקבת אליגטור סיני (Alligator sinensis) לשאוג (bellow) לאחר שנשמה הליום, או יותר נכון הליוקס – תערובת של הליום וחמצן שאפשר לנשום בבטחה לאורך זמן. ההליום לא הגיע מבלון במסיבה, למרבה הצער, אלא הוזרם לתא אטום שבו שהתה האליגטורית. ההליום שינה את שאגתה באופן דומה להשפעתו על קולם של בני אדם או עופות, אך לא של צפרדעים. אליגטורים הם חיות קולניות במיוחד, המשמיעות שאגות כאלו כל השנה ובמיוחד בעונת ההזדווגות. החוקרים סבורים שכמו עופות ויונקים, אליגטורים משתמשים באותם חלקים בשאגות שהושפעו מההליום כדרך להעביר מידע לשכניהם על גודלם. מידע זה עוזר להימנע מעימותים פיזיים, מאחר שאליגטורים יעדיפו לא להתעמת עם יריבים גדולים מהם, וגם מסייע במציאת זיווג: הנקבות ניאותות להזדווג רק עם זכרים שגדולים מהן. זו השנה הארבע עשרה ברציפות שבה חוקרים מיפן זוכים באיג נובל.

פרס איג נובל ברפואה הוענק לשלושה פסיכיאטרים מהולנד ומבלגיה שגיבשו ב-2013 קריטריונים לאבחון מיזופוניה, "שנאת קולות", הפרעה שלא הייתה לה הגדרה רשמית לפני כן. הלוקים במיזופוניה מגיבים בתוקפנות ובכעס לקולות מסוימים שבני אדם אחרים מפיקים. קולות של חיות, או של עצמם, לא מפריעים לסובלים ממיזופוניה. אך קולות של אנשים שלועסים או לוגמים ברעש, של מצמוץ שפתיים ולפעמים אפילו קולות נשימה עלולים לעורר בהם רגשות שליליים שיכולים להוביל לחרדה, לכאב ולבידוד חברתי. ההפרעה אולי נשמעת קומית, אך הלוקים בה עלולים לפתח דיכאון ולאבד את מקום עבודתם ואת מערכות היחסים שלהם. שלושת הזוכים בפרס אף פיתחו טיפול המבוסס על הקרנת סרטונים ושינוי או הוספת צלילים, שיכול להקל על מיזופוניה.

משחקים בפוליטיקה

כלות פרס איג נובל לשלום הן ממשלות הודו ופקיסטן, שרמת הבגרות שלהן נמוכה משל תלמיד תיכון ממוצע. היחסים בין המדינות תמיד היו מתוחים, ומתברר שכחלק ממאבקי הכוח ביניהן הן עסוקות במשיכה בצמות, במעשי קונדס, ובהטרדות. הממשלות שולחות את הדיפלומטים שלהן להתעלל אלה באלה במגוון דרכים, כגון מעקב אחר מכוניות של בכירים, ניתוק החשמל או המים בבתיהם, או צלצול בפעמון הדלת בשלוש בלילה ובריחה מהירה מהמקום לפני שמישהו יפתח את הדלת. הממשלות הזוכות לא יכלו או לא רצו להשתתף בטקס קבלת הפרס. נקווה שהמארגנים ישאירו להן אותו בשקית נייר בוערת על מפתן הדלת.

בפרס בחינוך רפואי זכו המנהיגים הדגולים ז'איר בולסונרו מברזיל, בוריס ג'ונסון מבריטניה, נרנדרה מוֹדי מהודו, אנדרס מנואל לופס אוברדור ממקסיקו, אלכסנדר לוקשנקו מבלארוס, דונלד טראמפ מארצות הברית, רג'פ טאייפ ארדואן מטורקיה, ולדימיר פוטין מרוסיה, וגורבנגולי ברדימוחמדוב מטורקמניסטן. כל המנהיגים האלה התעלמו מאנשי מקצוע, ממדענים ומרופאים, וקבעו מדיניות שהובילה לסבל של מיליונים מ-COVID-19 ולמוות. נכון ל-20/09/2020 מתו בארצות הברית לבדה מעל ל-200 אלף איש ממגפת הקורונה. כך לימדו הפוליטיקאים את הציבור שהשפעתם על חייו ומותו גדולה יותר משל חוקרים ורופאים. אף אחד מהמנהיגים לא השתתף בטקס קבלת הפרס, ונראה שגם אף אחד מהם לא שלח למארגני הטקס גז עצבים.

זו הפעם השנייה בה אלכסנדר לוקשנקו זוכה בפרס. בשנת 2013 זכה העריץ באיג נובל לשלום לאחר שאסר על מחיאת כפיים בפומבי במדינה. זכתה עמו משטרת בלארוס שעצרה אדם קטוע זרוע בטענה שמחא כפיים.

סכינים מצואת אדם קפואה לא חותכות אפילו עור. הן רק משאירות עליו סימנים חומים. צילום מתוך: Eren, M.I. et al. J. Archaeol. Sci. Rep. 27, 102002 (2019), CC-BY-NC-ND

פרס איג נובל במדעי החומרים הוענק לחוקרים מארצות הברית ומבריטניה שהראו שסכינים מצואת אדם קפואה לא חותכות. הסיבה לניסוי המוזר היא סיפור שפורסם בין היתר בספר "צללים בשמש" (Shadows in the Sun), שהוציא האנתרופולוג והבוטנאי וויד דייוויס (Davis) ב-1998. בסיפור, גבר אינואיט מסרב לנטוש את ארץ אבותיו ולעבור עם משפחתו לאזור התיישבות אחר. במקום זאת הוא עיצב סכין מהצואה הקפואה שלו, והרג באמצעותה כלב. הוא השתמש בעצמות הכלב כמזחלת ובעורו כרתמה לכלב אחר, כדי לברוח ולהיעלם בחשכה.

זו לא הפעם הראשונה בה דייוויס חזר על סיפורים בלי להפעיל חשיבה ביקורתית, והסיפור נשמע קצת מצוץ מהאצבע אך למרות זאת הפך לפופולרי ונפוץ. הזוכים בפרס החליטו לבדוק את מהימנותו כדרך היתולית להזכיר לאנשים, במיוחד בתקופה זו, את חשיבותן של ראיות ושל בדיקות עובדות. אחד מהחוקרים עבר לתזונה הדומה לזו של האינואיטים והחל לאסוף צואה בשקית. חוקרת אחרת אספה את הצואה שלה בלי שינוי תזונתי. החוקרים עיצבו מהצואה סכינים, הקפיאו אותן וניסו לחתוך איתן עורות חזיר, אך כל מה שהסכינים עשו היה להשאיר סימנים חומים על העור. נראה שסיפור האינואיט וסכין הצואה הוא לא יותר מסיפור. החוקרים הודו על זכייתם בפרס הנחשק מתוך תאי שירותים.

פחד מפתיע

הפרס באנטומולוגיה (חקר חרקים) הוענק לריצ'רד וטר (Vetter) שגילה להפתעתו שחוקרי חרקים רבים חשים דחייה, פחד או אפילו פוביה – פחד מְאַבֵּן, קיצוני ומתמשך – מעכבישים (ארכנופוביה), שכלל אינם חרקים אלא פרוקי רגליים אחרים. האנטומולוגים שפחדו מעכבישים הסבירו שלעכבישים יש יותר מדי רגליים, שהם זזים מוזר, או שהם עלולים לנשוך. תשובות קצת מוזרות מאנשים שעובדים עם חרקים שונים ומשונים. אנטומולוגית אחת, שגדלה עם חרקים מילדותה, סיפרה שהיא נגעלת מעכבישים ומקרובות משפחתם הקרציות, אבל שאין לה כל בעיה עם תיקנים, רימות או יתושים. אנטומולוג אחר, שפוחד מעכבישים כל חייו, תיאר שתי היתקלויות שהגבירו את הפחד שלו: כשהיה ילד רץ לתוך רשת עכביש מאוכלסת, שכיסתה את פניו; ובגיל 40, בעודו נוהג, לפתע רץ עכביש על פניו ונכנס לאחד מנחיריו. איכשהו הוא הצליח לא לעשות תאונה, ולנשוף בחוזקה כדי להוציא את העכביש מאפו, אך גם לאחר שעה של חיפושים לא הצליח לגלות לאן העכביש נעלם לאחר מכן. למרות כל זאת היום הוא מתגבר לאיטו על הארכנופוביה שלו, ואפילו חושב ש"עכבישים קופצים חמודים מאוד". וטר הקריא את נאום הזכייה שלו כשהוא חובש בובת עכביש לראשו.

כמו בכל שנה הטקס הסתיים במילים: " אם לא זכיתם בפרס – ובמיוחד אם כן – אני מאחל לכם הצלחה גדולה יותר בשנה הבאה".

אתם מוזמנים לצפות בטקס המלא (אם יש לכם 76 דקות), לצחוק מהשטויות ואז לחשוב קצת:

למידע נוסף

תרומה למארגני הטקס

נעם לויתן, כיצד ואיך מייצר הוומבט גללים בצורת קוביות, בבלוג "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"

נעם לויתן, תיקנים מגנטיים ומנתחים מאולפים: איג נובל 2019, באתר "מכון דוידסון לחינוך מדעי"

נעם לויתן, חיסון רוסי לקורונה? משחק פוליטי, בבלוג "תיבת נעם – מחשבות ביולוגיות"

הזינו את כתובת המייל שלכם כדי לקבל עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבה.

תגים: ,

4 תגובות ל-“גבות של נרקיסיסטים, סכינים מצואה ונשיקות צרפתיות: איג נובל 2020”

  1. אלון אומר:

    נפלא!
    תיקון קטן – מקק זה סוג של קוף. בעל החיים החביב המוכר בשם ג׳וק נקרא בעברית תיקן.

    • Noam אומר:

      תודה! וצודק. אם כי "מקק" זה שם עממי נוסף ל"ג'וק", ברשומה צריך להיות "תיקן". אתקן כשאגיע למחשב 🙂

    • עדי אומר:

      לקוף קוראים מקוק, לא מקק. ואילו מקק היא מילה נרדפת לתיקן שגם מופיעה במילונים.

      • Noam אומר:

        לקוף קוראים מקוק, אבל גם לפעמים מקאק. ל"ג'וק" אכן קוראים גם מקק, אבל אאל"ט השם התקני הוא תיקן, לכן תיקנתי 😁

%d בלוגרים אהבו את זה: