זה מורכב: הגנטיקה של הגאווה

מחקר ענק מאשש את הסברה כי גורמים גנטיים רבים, ולא "גן גאה" יחיד, קשורים להתנהגות מינית הומוסקסואלית. גם גורמים שאינם גנטיים משפיעים על כך. תוצאות המחקר לא מלמדות הרבה על הביולוגיה של התנהגות זו או על נטייה מינית

נעם לויתן

זוג גברים אוחזים ידיים

זוג גברים אוחזים ידיים. צילום: עפר קידר

הומוסקסואליות תועדה בקרב מאות מיני בעלי חיים, בהם תולעים, חרקים, עופות ובני אדם ויונקים אחרים. נראה שהיא טבועה במין האנושי – היא קיימת באחוזים נמוכים כל תרבות בעולם ובכל שכבות האוכלוסייה – ושכמו כמעט כל תכונה אנושית היא מושפעת מגורמים גנטיים ושאינם גנטיים. מחקרים בתאומים הראו שלתאומים זהים, שהמטען הגנטי שלהם זהה, סיכוי גדול יותר לחלוק נטייה להתנסויות חד מיניות, מאשר תאומים לא זהים. על פי אחד ממחקרי התאומים הגדולים, כ-34 אחוז מההתנהגות המינית ההומוסקסואלית בגברים וכ-18 אחוז מזו של הנשים מושפעת מגורמים גנטיים.

מחקר נרחב שהתפרסם לאחרונה ב-Science ניסה לזהות את הגורמים הגנטיים האלו. מחקרים קודמים שניסו לעשות זאת נכשלו, ככל הנראה כי לא כללו מספר אנשים גדול דיו. כמו במקרה של גובה, שמאליות ותכונות מורכבות אחרות, סביר שמאות גנים משפיעים כל אחד על הנטייה להתנסות חד מינית, והשפעתו של כל אחד מהם קטנה ביותר. כדי להצליח לזהות אפילו חלק מהם צריך לבחון את הגנום של עשרות אלפי או מאות אלפי אנשים.

במחקר החדש צוות בינלאומי, בהובלת חוקרים ממכון ברוד של MIT והרווארד בקיימברידג' מסצ'וסטס, השתמש בנתונים של מאות אלפי אנשים ממאגר המידע הציבורי הבריטי UK Biobank ומהחברה המסחרית 23andMe. הפרטים השמורים במאגרים אלה כוללים את הגנום, רצף ה-DNA, של הנבדקים; נתונים רפואיים; ומידע נוסף. למחקר נבחרו רק אנשים ממוצא אירופאי שהמגדר שלהם תואם את המין (זוויג) שלהם.

החוקרים התמקדו באנשים שענו על שאלות בנוגע לחייו המין שלהם, וספציפית על השאלה "האם קיימת אי פעם יחסי מין חד מיניים?". כל אלו שענו "לא" הוגדרו כהטרוסקסואלים וכל האחרים הוגדרו כ"לא הטרוסקסואלים". אם היית סקרנית והתנסית פעם אחת וחד פעמית במין עם אישה – את לא הטרוסקסואלית על פי החוקרים. אם בתקופת הלימודים היה לך רומן קצר עם גבר – גם אתה לא הטרוסקסואל. כלומר, במחקר כלל לא התמקדו בנטייה או בהעדפה מינית, אלא רק בהתנסות מינית הומוסקסואלית, אף אם הייתה חד פעמית. הנבדקים חולקו לשתי קבוצות על פי פעילות מינית זו: קבוצת ההטרוסקסואלים, וקבוצה הכוללת מגוון של אנשים סקרנים, מתנסים וגם ביסקסואלים והומוסקסואלים שאקרא לה סמב"ה. בסך הכל במחקר נותחו הנתונים של כ-450,700 הטרוסקסואלים, שטענו שמעולם לא קיימו יחסים חד מיניים, ושל כ-26,800 סמב"ה.

שלשוש אמהות מחזיקות שלט שעליו כתוב: "אמא דתיה גאה בילד הגאה שלה"

נראה שהומוסקסואליות טבועה במין האנושי. היא קיימת בכל תרבות בעולם ובכל שכבות האוכלוסייה. צילום: נעם לויתן

החיפוש אחר הגנטיקה

לפני שהחוקרים התחילו בחיפוש אחר גורמים גנטיים להתנהגות מינית הומוסקסואלית, הם בדקו אם בכלל אפשר למצוא בנתונים שבידיהם עדויות לכך שהנטייה להתנסות חד מינית היא גנטית. הם גילו שככל שהקרבה המשפחתית של שני נבדקים גדולה יותר כך גדל הסיכוי שיחלקו את אותה נטייה להתנסויות חד מיניות. על פי חישובי החוקרים גורמים גנטיים יכולים להסביר 32 אחוז מהשונות בהתנהגותם המינית של הנבדקים, אחוז דומה לזה שנמצא במחקרים קודמים.

לאחר מכן החוקרים סרקו את כל המידע הגנטי של כל הנבדקים כדי למצוא נקודות בגנום שמשותפות לסמב"ה (למחקר תצפיתי מסוג זה קוראים genome-wide association study, או GWAS). הם מצאו שתי נקודות כאלו בלבד. כשבדקו בנפרד נשים וגברים מצאו עוד שלוש נקודות, שתיים שייחודיות לגברים ואחת שייחודית לנשים. החוקרים ניסו לשחזר את הממצא שלהם, ולחפש בשלושה מאגרי מידע חדשים עדות לקשר בין חמש הנקודות לבין התנהגות מינית הומוסקסואלית. הם הצליחו לאשש במאגרים אלה שלוש מהנקודות – שתי הנקודות הייחודיות לגברים ואחת מהנקודות המשותפות. אחת הנקודות הייחודית לגברים (על כרומוזום 11) סמוכה לכמה גנים הקשורים לחוש הריח. הנקודה ה"גברית" השנייה (על כרומוזום 15) קשורה באופן חלש להתקרחות גברית, דבר שעל פי החוקרים רומז שהיא קשורה להורמוני מין. אולם היא גם קשורה לשימוש מוגבר בקרם הגנה, צריכה מופחתת של גבינה, אחוז שומן נמוך ועוד, דברים שקשה לדמיין איך הם קשורים לסיכוי להיות סמב"ה.

הנקודות שנמצאו הן בעלות השפעה קטנה ביותר על הנטייה להתנסוּת חד מינית. כולן יחד מסבירות פחות מאחוז מההתנהגות המינית של סמב"ה. עם זאת, ניתוח המידע הגנטי בשיטה אחרת, שמתייחסת לכל הנקודות המשותפות בגנום הסמב"ה – כולל אלו שלא עברו את סף הסינון של הבדיקה הקודמת – כמקשה אחת, הראה כי הן יכולות להסביר בין 8 ל-25 אחוזים מהשונות בהתנהגות המינית של הנבדקים. אחוז זה נמוך מ-32 האחוז שחושבו לפי קרבה משפחתית, דבר שמראה שהסקירה הגנטית פספסה כמה גורמים גנטיים, אולי בגלל השפעות מורכבות בין גנים או כי מספר הנבדקים לא גדול דיו לגילוי גנים נדירים.

צלמת בלבוש פיה במצעד הגאווה 2013 בסן פרנסיסקו

גם נשים סמב"ה נבדקו במחקר. משתתפת ממצעד הגאווה בסן פרנסיסקו. צילום: איתמר הראל

משמעות השפעה חלשה זו היא שאין דרך לחזות את ההתנהגות המינית של אדם על ידי ידיעת הגנים שלו. הרי כפי שכבר ידוע, אפילו במקרה של תאומים זהים אם תאום אחד הוא סמב"ה עדיין רוב הסיכויים שהתאום השני הוא לא.

הגורמים האחרים המשפיעים על ההתנהגות המינית אינם גנטיים. לדוגמה, הסיכוי של גבר להיות הומוסקסואל גדל ככל שיש לו יותר אחים ביולוגיים גדולים, בעוד כמות האחיות לא משפיעה. בין 15 ל-29 אחוז מהגברים ההומוסקסואלים חבים את נטייתם המינית להשפעה זו, שנובעת מתגובה חיסונית של האם נגד חלבון מסוים המאפיין זכרים ונמצא במערכת העצבים. גם מבנה המוח או ההורמונים אליהם נחשף העובר ברחם יכולים להשפיע על נטייתו. לעומת זאת, העדויות להשפעות חברתיות על הנטייה המינית הן חלשות ביותר, במיוחד בגברים.

עם זאת סביר שהסביבה החברתית כן יכולה להשפיעה על התנהגות מינית, גם אם לא על הנטייה: במחקר הנוכחי הסיכוי שנבדקים צעירים ידווחו על התנסות חד מינית היה גדול יותר משנבדקים מבוגרים יעשו זאת. ככל הנראה החברה בה גדלו המבוגרים – שבה יחסים חד מיניים היו לא חוקיים – עודדה מבוגרים סקרנים לא לממש סקרנות זו, או שהיא גורמת להם לא לחשוף את ההתנסות שלהם אפילו היום. לעומת זאת הצעירים באירופה ובארצות הברית גדלים בסביבה מקבלת יותר, שמאפשרת להם לנסות דברים חדשים בלי להישפט על כך.

לא רק סקס?

הנקודות בגנום שזוהו במחקר הנוכחי כקשורות להתנסות חד מינית אחת לפחות, נמצאו גם כקשורות לתכונות אנושיות מורכבות אחרות, כגון תחושת בדידות, דיכאון, נטילת סיכונים או פתיחות להתנסויות חדשות. כנראה לא יפתיע אף אחד שאנשים שפתוחים להתנסויות חדשות גם נוטים להתנסות, אף אם רק פעם אחת, במין עם בני מינם.

אנשים אלו בוודאי שונים מאנשים שמקיימים יחסי מין אך ורק, או כמעט אך ורק, עם בני מינם, ולא כהתנסות או מתוך סקרנות. אכן, אם מסתכלים על איור 5 במאמר, רואים מיד שהנבדקים שהחוקרים החליטו להתייחס אליהם כמקשה אחת של "לא הטרוסקסואלים" נחלקים לקבוצות נפרדות: אנשים (בעיקר נשים) שהיה להם ניסיון חד מיני, אבל שמקיימים יחסי מין בעיקר עם בני או בנות המין הנגדי; מיעוט אנשים ששוכבים גם עם גברים וגם עם נשים; ואנשים, שרובם גברים, שמקיימים בעיקר יחסים חד מיניים. סביר שרק האחרונים הם בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית.

Figure: Genetic correlations between the main phenotype (same-sex sexual behavior; heterosexuals versus nonheterosexuals) and proportion of same-sex to total sexual partners among nonheterosexuals, in the UK Biobank and 23andMe samples

ה"לא הטרוסקסואלים" נחלקים לקבוצות נפרדות, על פי ההתנסויות החד מיניות שלהם. איור: מתוך המאמר

בהתאם, בניתוח האחרון שנעשה במחקר השוו החוקרים בין קבוצות אלו, ומצאו שכמעט ואין קשר ביניהן. רוב הגורמים הגנטיים הקשורים ל"לא הטרוסקסואלים" שבעיקר מקיימים יחסים עם בני המין השני, לא מאפיינים אנשים שיחסי המין שלהם הומוסקסואליים בלבד. בנוסף, גם מחקר זה וגם מחקרים קודמים הראו שיש רק חפיפה חלקית בין גורמים גנטיים לנטייה להתנסות מינית הומוסקסואלית בנשים ובגברים. אם כך, למה לאחד בין כל האנשים השונים האלה? במאמר, החוקרים מודים שקיבצו את כל האנשים שהייתה להם התנסות חד מינית כלשהי כדי שהמדגם יהיה מספיק גדול למציאת נקודות בגנום בעזרת ניתוח סטטיסטי. אולם, איגוד כל הקבוצות השונות יחדיו מקשה על גילוי אזורים שמאפיינים רק חלק מהן, ושרלוונטיים לתכונה הנחקרת. לשם כך עדיף להתמקד באוכלוסייה עם מאפיינים ברורים, למשל בגברים הומוסקסואלים או בנשים הומוסקסואליות.

הגן הנעלם

אוהד חורי עם זקן צבוע בצבעי גאווה

גבר מאוכלוסייה עם מאפיינים ברורים. אוהד חורי במצעד הגאווה בת"א. צילום: נעם לויתן

התמקדות באוכלוסייה כזו אפשרה, כבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת, למצוא אזור בגנום המשפיע על מיניות האדם. חוקרים ששמו לב שהומוסקסואליות מופיעה במשפחות, ושבחלק מהמקרים לגברים הומוסקסואלים יש יותר קרובי משפחה הומוסקסואלים מצד האם מאשר מצד האב, חשדו שלפחות חלק מהגנים הקשורים לנטייה זו מסתתרים בכרומוזום X – כרומוזום שלגברים יש רק עותק אחד ממנו ומקורו באמם בלבד. מחקרים שהתמקדו באחים הומוסקסואלים ממשפחות כאלו אכן גילו אזור בכרומוזום X שמקושר לנטייה הומוסקסואלית ומכונה Xq28.

אולם, במחקר הנוכחי לא התגלה בכרומוזום X גורם גנטי כלשהו שקשור להתנסות חד מינית. דין האמר (Hamer), החוקר הראשון שזיהה את Xq28,  אמר בריאיון לעיתון הניו יורק טיימס שלא מפתיע שהחוקרים לא מצאו את האזור הקשור לנטייה הומוסקסואלית – הם כלל לא חיפשו גנים להומוסקסואליות, אלא בדקו מה הגורמים הקשורים למעורבות של אנשים בהתנסוּת חד מינית אחת או יותר.

המחקר החדש הוא המחקר הגדול ביותר עד כה שניסה לענות על שאלות הקשורות לרכיב הגנטי של התנהגות מינית. בגלל מגבלות של מאגרי המידע, שלא כוללים מידע על משיכה מינית או נטייה מינית, הוא התמקד בדיווח של אנשים על ההתנסויות המיניות שלהם. פרט להיקפו, המחקר לא חידש דבר. הוא רק אשש שהתנהגות מינית – כמו גובה, אוטיזם או הישגים בלימודים – היא תכונה מורכבת ביותר, שטבועה במין האנושי ושתורמים לה גורמים גנטיים ושאינן גנטיים.

במחקר לא נחשפו גן או גנים "גאים" ואף לא גנים ל"התנסות חד מינית", משום שאין גנים או שילוב גנים שמכריזים "עצור! אתה הומו". יש רק גנים רבים, שלכל אחד מהם תרומה קטנטנה, והם נבדלים בחלקם בין נשים וגברים ובין הומוסקסואלים לבין "סתם" מתנסים. הגורמים הגנטיים האלה עשויים להשפיע על הנטייה של הנושאים אותם ועל תכונות אחרות, וגם זאת רק בשילוב עם השפעת של גורמים אחרים, שרובם או כולם פועלים במהלך התפתחות העובר. יש דרכים רבות שמובילות להיוולדו של אדם גאה חדש.

מדעי החברה

אני מקווה שמחקרים עתידיים יתוכננו באופן שיאפשר להתמקד בהבנה של הגנטיקה של הנטייה המינית ושל השפעות שאינן גנטיות עליה. כך נלמד עוד על התפתחות סוגי המיניות השונים בבני אדם, ואולי אף נגלה גנים ספציפיים הקשורים למיניות.

עם זאת, כפי שכתבתי בעבר, מבחינת יחס החברה להומוסקסואלים, לטעמי הבנה מדעית של הסיבה לנטייה המינית כלל אינה משנה. הרי בכל מקרה קנאים צרי אופקים מתעלמים מכל נתון מבוסס שלא תואם את הדעות הקדומות שלהם. למשל, על אף העדויות הרבות שנטייה מינית היא מולדת ושניסיונות לשנות אותה מזיקים ולא יעילים, נשמעים קולות התומכים בטיפולי המרה מזיקים (ותמיד הניסיון, פרט לבסרטים מז'אנרים מסוימים, הוא "להפוך" הומוסקסואלים וביסקסואלים להטרוסקסואלים, אף פעם לא לכיוון ההפוך).

תמונה מחתונתם של עובדיה כהן, הנכד של הרב עובדיה כהן ז"ל, ובן זוגו עמיחי לנדסמן

תמונה מיום החתונה של עובדיה כהן ועמיחי לנדסמן. צילום: דפנה טלמון

אני סובר שאף אם הומוסקסואליות הייתה אך ורק גנטית, והיא לא, או אם בניגוד לעדויות היא כן הייתה נובעת מבחירה אישית, זה לא צריך להשפיע על גילוי יחס שווה להומוסקסואלים ול"לא הטרוסקסואלים" אחרים. במקרה של בחירה, בתחומים שאינם קשורים לחיי המין של אנשים אחרים, אנחנו נוקטים לרוב בגישה של "חייה ותן לחיות". החוק גם אוסר, לרוב, אפליה על רקע בחירה אישית – כגון דעה פוליטית ודת, המתעצבות כמעט תמיד במסגרת המשפחה או הסביבה הקרובה, ולעתים דעות אלו אף קוראות לפגוע בקבוצות אחרות. אם כך, כיצד נוכל להצדיק אפליה של אדם על בסיס בן הזוג הנבחר? במיוחד כשמדובר בזוג בגירים שאינם פוגעים באמת באדם אחר – אולי רק בדעותיו.

גם תכונה מולדת היא לא בסיס טוב לגיבוש עמדה. הרי ברור שלא נבין לליבו של גבר אנס רק מאחר שהגנים שלו מכתיבים לו להעביר אותם למספר רב ככל האפשר של נשים. ובצידו השני של המטבע, היום לא יעלה על דעתנו להפלות אדם, שאינו פוגע באנשים סביבו, רק מפני שנולד שמאלי, בעל עיניים כחולות או עם אף "יהודי".

למידע נוסף

המאמר המקורי:

Ganna, A. et al. Large-scale GWAS reveals insights into the genetic architecture of same-sex sexual behavior. Science 365, eaat7693 (2019). doi: 10.1126/science.aat7693

אתר שהקימה קבוצת החוקרים, תוך התייעצות עם הקהילה הגאה, כדי לעזור להציג את המחקר וממצאיו.

ידיעה נרחבת על המחקר באתר מכון ברוד, כולל קישורים לביקורות ומאמרי דעה על המחקר.

רשומה ביקורתית על מחקרים שמחפשים "גנים גאים".

מודעות פרסומת

תגיות: , , , , , , , ,

4 responses to “זה מורכב: הגנטיקה של הגאווה”

  1. ביולוג ירושלמי says :

    יששששש! פוסט חדש 🙂
    תודה על מאמר קריאה מרתק.
    לדעתי, בעוד כמה עשרות שנים לא נאמין שככה עשינו עניין וטררם מחד-מיניות…
    באופן מאוד אינטואיטיבי, לא מדעי ולא peer reviewed, אני חושב שזו פשוט יומרה מגוחכת של החוקרים והמדענים לבזבז תקציבי מחקר ואפילו לחשוב בצורה הגיונית שישנו גן אחד בודד או מספר גנים בודדים שמייצגים נאמנה נטייה מבוססת עבור חד-מיניות.
    חד מיניות היא חד מיניות. היא בחירה של אדם, בחירה מודעת ושלמה ועגולה, להיות עם בן מינו לפרקי זמן ממושכים ולא כהתנסות או מתוך סקרנות.
    יכול להיות לכך רקע גנטי, אבל אני לא מבין איך מדענים מסוגלים להתעלם מהפן הפסיכולוגי, או לחשוב שלא נדרש פה איחוד מידע אינטרדיספלינרי בין מדעי החיים לפסיכולוגיה.
    האדם הוא סך כל מחשבתו, מודעותו וההזיות שרצות לו בראש לגבי ההבנה שלו את העולם.
    את הפן של ההתנסות והסקרנות לא מייצגים הגנים כי אם הסביבה, המחשבות הנרכשות ממנה, הפיתויים, האפשרויות, האלכוהול והסמים (כששיכורים וכשמסטולים פתוחים יותר לעולם ונכונים יותר להתנסויות מיני התנסויות).
    זה לא מיוצג בגנום (דווקא הנטייה להתמכרות כן).

    • Noam says :

      תודה 🙂
      להרבה תכונות אישיות, ואחרות, יש חלק גנטי וחלק שהוא לא – בערך 25 אחוז מהעדפת יד שמאל נובע מגנים והיתר מגורמים לא גנטיים, גם הצלחה בלימודים שהוזכרה בפוסט מושפעת חלקית מגנטיקה. חוקרים לא חושבים שהכל גנטי, להפך, מנסים כל הזמן למצוא את הגנים המעורבים ומה הם עושים כדי להבין יותר את ההשפעה הסביבתית. אין גנים מול סביבה, הכל משתלב יחד.

      העדויות שיש כיום מראות שלנטייה חד מינית יש רכיב גנטי ורכיבים לא גנטיים, ככל הנראה מסביבת הרחם. החוקרים לא מתעלמים מהפסיכולוגיה, אחד מהמחקרים שהפניתי אליהם (מהמשפט: "העדויות להשפעות חברתיות על הנטייה המינית הן חלשות ביותר, במיוחד בגברים", https://doi.org/10.1177/1529100616637616) סוקר את הנושא, אלא סוקרים את אחד הרכיבים של תכונה מורכבת זו. אפילו במחקר הנוכחי חלק מהחוקרים החתומים עליו הם סוציולוגים, פסיכיאטרים ופסיכולוגים, כך שהיום במקרים רבים המחקר הוא כמו שאמרת אינטרדיספלינרי.

      המחקרים האלה מראים, אם נתעלם מאלה שהתנסו פעם אחת בקולג', שנטייה חד מינית היא לא בחירה. היא מתגבשת עוד בסביבת הרחם. נראה שהבחירה היחידה בנושא, למי שנולדו עם נטייה כזו, היא אם לסבול ולהיאבק כל החיים כדי לנסות הסתיר אותה ולא לתת לה לבוא לידי ביטוי – דבר שכמעט כולם נכשלים בו (ראה רבנים ורפובליקנים מסוימים); או אם להתמודד עם החברה הלא מקבלת ועם אנשים מלאי שנאה ולחיות את חייהם.

      אגב, באופן כללי – בלי קשר לסקס – יש עדויות לגנים לנטייה לסקרנות ולהתנסות בדברים חדשים, אבל השפעתם חלשה והסביבה היא התורמת העיקרית. כמו הנטייה להתמכרות שהזכרת, אם כי כנראה התרומה הגנטית בנטייה להתמכרות חזקה בהרבה.

  2. הגר says :

    כתבת ממש מקסים ובהיר. תודה! הגר

%d בלוגרים אהבו את זה: